תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תת״ל סימן ג׳

ולענין אם הוא שמאלו או ימינו מסתברא לי שהוא ימינו של אדם דומיא דעושה שלום דהא שכינה כנגד פניו של המתפלל ואם ירוק לשמאלו נמצא רוקק לימין השכינה וכן כתבו תלמידי הר"ר יונה ז"ל. וכתבו בשם מהרר"י אבוהב ז"ל כי מדברי הטור לא משמע אלא ימין שמאל דידיה והוקשה לו האיך דג' פסיעות והעלה הדבר בצ"ע. ונ"ל שהבין כן מדברי הטור לפי שלא פירש כאן כלום אלא הניח משמעות הלשון כפשוטו ואלו גבי שלש פסיעות כתב הא דאמרינן במסכת יומא משום ר' שמעיה אמרו נותן שלום בימינו ואח"כ בשמאלו פי' בימינו של שכינה שהוא כנגדו שהוא שמאלו ע"כ. ולדידי משום לא איריא דהתם איצטריכא ליה לאשמעינן דימינו היינו ימין השכינה דבשלמא בשעה שעומד בתפלה פשיטא דשכינה כנגדו ולא ירוק בימין השכינה אבל גבי ג' פסיעות שכבר סיים תפלתו ונפטר סד"א דליכא קפידא קמ"ל. א"נ גבי רקיקה דאיכא בזיון טפי פשיטא דלא ירוק לימין השכינה אבל גבי נתינת שלום דליכא בזיון סד"א דליכא קפידא קמ"ל ונמצא דהכא והתם שוין הם ומעתה כיון שאין קושיא אין צריך עיון. ומה שכתב בעל בית יוסף בשם אביו ז"ל לתרץ הקושיא אינו מחוור כלל וק"ל ואף למה שהבינו הם בדברי הטור יש לתרץ דבשעת התפלה שכינה למעלה מראשו וצריך שיראה עצמו דוגמא עליונה ולא ירוק לימינו כי הימין נכבדת כדרך שאמרו בקינוח ובנטילת ידים שצריך שהשמאל תשמש לימין אבל אחר שכבר התפלל ונפטר מרבו אז צריך ליתן כבוד לימין רבו העומד כנגדו. ואעפ"י שתירצנו הקושיא דעתי הוא כדעת תלמידי הר"ר יונה ז"ל וכן אני אומר שהוא דעת הטור בלי מחלוקת דכלל גדול בידינו אפושי פלוגתא לא מפשינן: