תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תת״ח סימן ג׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

שוב ראיתי שכתב הר"ר יצחק אבוהב ז"ל בביאורו לאורח חיים וז"ל ונאמר שאמת הוא שמי שחציו עבד וחציו בן חורין בפני עצמו שאפילו לעצמו אינו מוציא ולפי שבכאן נקט אותו עם טומטום שהוא מוציא לעצמו לפיכך אמר שמוציא את עצמו ומפני טעם זה לא אמרו למעלה כשאמר הכל חייבים לפי שמי שחציו עבד וחציו בן חורין בפני עצמו אפילו לעצמו אינו מוציא עכ"ל. ואני ראיתי ולא אבין דבשלמא טומטום ממה נפשך מוציא את עצמו אם זכר אם נקבה אבל מי שחציו עבד ליכא האי טעמא. ותו דמה טעם הוא משום דנקטיה בהדי טומטום ישתנה דינו ומה לי בפני עצמו ומה לי עם אחרים ואם כוונתו לומר שהוא טומטום וחציו עבד וחציו בן חורין דאית ביה תרתי מה בכך סוף סוף הא אתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות בין שיהיה זכר או נקבה. הילכך צל"ע. ובמה שכתבתי למעלה אתי שפיר. וקרוב הדבר כי נתכוון הרב ז"ל למה שכתבתי אלא שהלשון בלתי מתוקן וה"ק ולפי שנקט אותו עם טומטום שהוא מוציא לעצמו לפיכך אמר לשון שמשמעותו שמוציא את עצמו אבל לפי האמת אינו כן. וא"ת מ"ש אנדרוגינוס דמוציא את עצמו אמאי לא אמרינן דלא אתי נקבה שבו ומוציא צד זכר שבו ובשלמא למאן דפסק דנשים מוציאין את האנשים ניחא. אבל למאן דפסק דנשים אין מוציאין את האנשים מאי איכא למימר. וראיתי מי שתירץ דצדדי האנדרוגינוס כל אחד ניכר לעצמו ולפיכך כל חלק מוציא חלקו אבל מי שחציו עבד וחציו בן חורין מעורב החלקים וכל אבר ואבר יונק מחבירו וזה אינו נכון כלל שהרי הקול שיוצא משני הכחות יוצא ביחד וכל איבריו ינקי מהדדי. והנכון בזה דקי"ל כר' יוסי דאמר אנדרוגינוס בריה בפני עצמה ולפיכך מוציא את מינו שכלם מין אחד הם. ואפי' לדעת מי שאומר חציו זכר וחציו נקבה תירץ בעל מ"מ ואיפשר שיש חילוק בין מה שהוא בידי אדם למה שהוא בידי שמים. וגם זה אינו נח לי וגם הוא ז"ל לא אמרה אלא באיפשר והנכון מה שכתבתי וכן כתב הראב"ד ז"ל א"א זהו לדעת האומר אנדרוגיגוס בריה הוא אבל למי שאומר חציו זכר וחציו נקבה אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו כעין מי שחציו עבד וחציו בן חורין עכ"ל. הנל"ד כתבתי:
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.