תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק ת״ת סימן ב׳

תשובה קושיא זו תירץ הרא"ש ז"ל וז"ל והא דקא אסרי רבנן מעשר היינו משום דגופו טמא פירש לפרושו דאע"ג דקתני רישא כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים וכולל ג"כ ידים שהם שניות מ"מ חכמים אוסרין במעשר לא קאי עלייהו אלא על מי שגופו טמא כגון הבא ראשו ורובו במים שאובין. ותירצו דהחמירו חכמים שלא לאכול כשיש לו ידים מסואבות אע"ג דמותר ליגע והשתא הא דקתני וחכמים אוסרים קאי אידים נמי. וק"ל על שיטה זו חדא דכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים כלהו משמע ועלה קאי וחכמים אוסרים במעשר. ותו אי מצינא לפרושי הכי אם כן מתני' לא רבי מאיר ולא רבנן דהא לא פליגי בידים אלא במי שגופו טמא. ותו אי בעל האתקפתא ס"ל הכי הוה ליה לאקשויי הכי ע"כ לא פליגי רבי מאיר ורבנן אלא במי שגופו טמא אבל בידים לא פליגי. ויש ליישב לפי שיטה זו דרבה בר אבוה דמוקי למתני' דלא כר' מאיר מספקא ליה האי וחכמים אוסרין במעשר אי קאי אכל הטעון ביאת מים מדברי סופרים ואפילו אידים או דילמא לא קאי אידים אלא אמי שגופו טמא והיינו דלא קאמר מתני' רבנן היא משום דלא פסיקא ליה אלא מתני' דלא כר' מאיר דבהא פשיטא ליה דאתיא מתני' דלא כרבי מאיר ובעל האתקפתא נמי לא פסיקא ליה ומשום הכי לא אתקיף א"כ מתני' לא ר' מאיר ולא רבנן דסתמא דמלתא וחכמים אוסרין אכולא רישא קאי ואם כן מתוקמא שפיר מתניתין כרבנן ומשום הכי לא מצי לאקשויי ע"כ לא פליגי רבנן אלא באכילה אבל בנגיעה לא. אבל מ"מ הוא איפשר לפרושי דלאו אכולא מלתא פליגי רבנן אלא אמי שנטמא גופו והא דקתני סתמא וחכמים אוסרין במעשר משום דמלתא דפשיטא היא דלא קאי אידים מדקתני אוסרין משמע באכילה אבל בנגיעה שרי וכיון דשרי בנגיעה באכילה נמי מותר וא"כ פשיטא דלא קאי אידים דלא אסיקנא אדעתין אכתי מה שחדשו בתוס' דהחמירו חכמים שלא לאכול כשיש לו ידים מסואבות אע"ג דמותר ליגע אבל השתא אתי שפיר וחכמים אוסרין באכילה אפי' מי שידיו מסואבות אעפ"י שהם מותרין בנגיעה. וכוונת התוספות להשמיענו דאי לאו דקתני נאכלין לא הוה שמעינן דבנגיעה מיירי דאי הוה תני אוכלין ודייקא מינה הא אם יצא מהם דם אין אוכלין לא הוה שמעינן מינה דבנגיעה מיירי: