תשובה יפה שאלת וכגון דא צריכה רבה ואיברא דסברת הרמב"ם ז"ל דנפשטא בעיין כאשר נראה מלשונו וכן משמע פשטה דסוגיא דאלו מציאות כאשר כתב בעל מ"מ וא"כ אפי' בדאורייתא סמכינן אסימנין ממוצעין בכל האיסורין אלא דבעדות האיש שמעידין עליו להשיא את אשתו לא משכחת להני סימנין כלל דאי שומא יש לו במקום פלוני הא איכא למיחש לבן גילו או שומא עשויה להשתנות א"נ שומא במקום פלוני לא הוי סימן מובהק דאיכא כמה בני אדם דאית להו הכי ואי כגופו לא מיבעיא בארוך וגוץ אלא אפי' שיכוין מדת אורכו ממש יש כמה בני אדם כן. א"נ האדם מתארך אחר המות וזה נראה לעין ואי סימן בכליו לא מיבעי חיוורי ואוכמי אלא אפי' יכוין מדת אורך טליתו איכא למיחש לשאל' ואע"ג דלגבי אבדה לא חייש לשאל' הכא משום חומרת אשת איש חיישינן לשאלה. וא"ת הא תניא מצאו קשור בכיס או בארנקי ובטבעת או שמצאו בין כליו אפי' לזמן מרובה כשר והא הכא דאיכא חומרת אשת איש ולא חיישינן לשאלה. הא תריצו לה בגמרא כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי כיס וארנקי משום דמסמני וטבעת משום דמזייף. הילכך לגבי אבידה לא חיישינן לשאלה ומהדרינן וטעמא דמלתא דאפי' שאלו וידע סימניו של כליו מאין היה יודע שנאבד מבעליו שהוא בא ונותן סימן ומזה הטעם בעצמו לא חיישינן לשמא מכרו אבל משום חומרת אשת איש נהי דסימנין דאורייתא וסמכינן עלייהו הנ"מ היכא דליכא למיחש לשאלה אבל היכא דאיכא למיחש לשאלה חיישינן משום חומרת אשת איש וזהו שכתב בעל מ"מ ורבינו לא נתכוון כאן אלא לסימנין שמחזירין אבדה ואעפ"כ אין מחזירין כאן דחיישינן לשאלה אבל בסימנין המובהקין ביותר לא חיישינן בהו לשאלה כלל אפי' באיסור אשת איש:
תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תשצ״ח סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.