תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תש״מ סימן ב׳

תשובה דע כי אין ברכת שהחיינו מהברכות שבאים בחובה אלא רשות וכן כתבו הראשונים ז"ל ולפיכך מסתברא לי שאם אמר מודים אנו לפניך וכו' משעה שיצא חתן לקראת כלה נפטר מברכת שהחיינו אבל אם לא אמר מודים אנחנו וכו' מברך שהחיינו דמאי שנא משאר דברים המתחדשים משנה לשנה דגשמים שלא בזמנם סימן קללה הם אבל בזמנם ברכה ושמחה הם ועיקר ברכת שהחיינו על השמחה נתקנה וכן על המים המתחדשים במצרים בכל שנה. ועל ענין שחיטת התרנגולים ערב יה"כ לכפרה על הנערים העולם נהגו בו היתר אבל הרשב"א אסר. ומסתברא לי שאם נותנין התרנגולים לעניים שאפילו הרב מודה שאין בזה משום דרכי האמורי ודמיא להא דתניא סלע זה לצדקה כדי שיחיה בני וכו' ולא ראיתי בכל חכמי הדור מי שמיחה בדבר ולענין המריח בוורדין נהגו העולם לברך בורא עצי בשמים והראב"ד והרשב"א כתבו הנותן ריח טוב בפירות לפי שנאכל במרקחות והרי הן כחבושין ואתרוגין ובארצות אלו עיקר נטיעתן להוציא מימיהן להריח בו ואחד מני אלף עושה ממנו מרקחת ולפיכך אני אומר כי אפי' הרשב"א ז"ל מודה שמברכין בורא עצי בשמים שבכל הדברים הללו אנו הולכים אחר עיקר נטיעתן ולא דמי לחבושים ואתרוגים דהנך עיקר נטיעתן לאכילה ונאכלים כמות שהן אבל לא ראינו מימינו מי שאוכל וורדין כמו שהם אלא במרקחות ולחולים. הילכך העיקר הוא הריח ומזה הטעם מברכין אפלפלא רטיבתא בורא פרי האדמה אע"פ שהוא עץ לפי שאין עיקר נטיעתו לאכול אותם רטובין אלא יבשים. ומזה הטעם מברכין על הקנמון והקרונפול עצי בשמים שעיקר נטיעתו לתת ריח בתבשיל ובמרקחות: