תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תרע״ח סימן ב׳

תשובה אין הולכין בממון אחר אומדנא אפי' היכא דמוכח כי ההוא דגמל האוחר בין הגמלים דפליגי ר' אחא ורבנן ופסק הרמב"ם ורוב הפוסקים דאין אומרים שזה הרגו ופטור ואע"ג דאיכא מאן דפסק כרבנן ואומרים שזה הרגו וחייב הנ"מ באומדנא דמוכחא טובא כי הך פלוגתא אבל בנ"ד דליכא אומדנא דמוכח כולי האי כ"ע מודו דלא אזלינן אבתרה דאפילו תימא שהיה בדעתה למחול אינה מחילה עד שתאמר בהדיא אני מוחלת הילכך גובה הי"ב פרחים שהרי אם מודה ראובן שמחלה אעפ"י שלא היו שם לא עדים ולא קנין הויא מחילה דלא אברו סהדי אלא לשקרי וקי"ל מחילה אינה צריכה קנין תדע דלאו אומדנא דמוכח היא דדילמא בשעת צואתה לא היתה יודעת שגבה שמעון החמשים פרחים ומה שלא אמרה בהדיא על הי"ב פרחים שהם לראובן הרי שטר הפשרה בכלל המטלטלין ולא שאני תולה הדין בזה שאפי' היתה יודעת שגבה שמעון החמשים פרחים לא הויא אומדנא דמוכח ואפי' תהיה אומדנא דמוכח על הרמב"ם יש לנו לסמוך שכן נהגו בכל המלכות הזה ואפי' תרצה לומר דהיכא דאיכא אומדנא ועד אחד מצטרפים לאוקומי ממונא בחזקת מאריה הנ"מ היכא דאיכא אומדנא דמוכח אבל בנ"ד ליכא אומדנא דמוכח ואפילו לאצטרופי לא חזיא ומ"מ להתלמד במקום אחר כיון דאומדנא לחודה לא אזלינן אבתרה לא מצטרפא עם העד לדעת הרב ז"ל דלשבועה קם ולא אחר ואלו היה בנ"ד אומדנא דמוכח היה קרוב לפסוק הדין כאותם שפסקו דאזלינן בתר אומדנא דמוכח כיון דאיכא עד א' דמסייע לאומדנא. אבל כיון דליכא אומדנא דמוכח כאשר כתבתי הדבר ברור שהדין עם ראובן ואם יטעון שמעון אתה יודע שמחלה ישבע ראובן שבועה של תורה להכחיש את העד. והנראה לעניות דעתי כתבתי: