תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תרס״ט סימן ב׳

ולענין מי ששכח ולא עירב עירובי תבשילין אם יכול לערב על ידי תנאי איכא פלוגתא. והרב כתב ולפיכך אני אומר שאין מערב אדם ומתנה בזמן הזה לא עירובי תבשילין וכו'. והראב"ד השיג עליו לא ראינו הגאונים הראשונים שחלקו בזה והמגיד העמיד דברי הרב. ובודאי כי התנאי אינו כלום כיון דבקיאים בקבועא דירחא אבל לגבי הדין מסתברא להקל ואע"פ שהתנאי אינו צודק כיון שבראשונה היו מתנים גם עתה יתנו לגלות דמעיקרא משום ספק היה אסור ועיקר קניית העירוב ביום שני הוא ולא בראשון דהוא י"ט ודאי דהא בקיאינן בקבועא דירחא. אבל י"ט שני קונה העירוב ואע"ג דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם לא אמרו שנזהר בו יותר ממה שהיו נזהרין אבותינו וכיון שהם היו מניחים העירוב אף אנו נעשה כהם ואע"פ שלהם צודק התנאי ולנו עתה לא יצדק התנאי מ"מ לא נשנ' מנהג אבותינו ונניח עירוב ונתנה אע"פ שאין עיקר סמיכתנו בקניית העירוב אלא על יום ב' שלא אמרו שנעשה י"ט שני יותר חמור ממה שהיו עושים אבותינו בזמן שהיו עושין אותו מן הספק לכיון שהיו מניחין עירוב ומתנים גם אנחנו נעשה הילכך כל דבר שהיה מותר להם ע"י תנאי מותר הוא לנו בי"ט ב' וכ"ש הוא שהרי לדידן חול גמור הוא ובמה שכתבתי נתיישבו דברי הגאונים שלא חלקו בדבר ודוק. שוב ראיתי שכתב הר"ן ז"ל קרוב למה שפרשתי וז"ל אין דברי הרב מחוורין דרבא דאמר מניח אדם עירובי תבשילין מי"ט לחברו ומתנה מסתברא דלדידן הוא דקאמר ואע"ג דבקיאין בקבועא דירחא כן בדין כיון דהשתא לא עבדינן להו אלא משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם לית לן לאחמורי טפי מינייהו וכיון דאינהו הוו מצי מתנו אנן נמי מתנינן דכך כתב הרשב"א בתשובה שלא נראו לו דברי הרמב"ם בזה ע"כ. ועכ"ז אתה צריך למה שכתבתי לעיל דעיקר קניית העירוב ביום טוב שני הוא ומתנינן כמו שהיו מתנין אבותינו והוי יודע דאי לא משום דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המקל היה לנו להחמיר כדעת הרמב"ם דאתריה דמר הוא ותו דהריא"ף נמי מיקל שכתב הדין סתם ולא חלק: