תשובות הרדב״ז חלק ב · חלק תר״נ סימן ב׳

תשובה לכאורה היה נראה לומר דאין מצטרפין ומינה נמי שהמתפלל שם אינו כמתפלל בבית הכנסת דגרסינן פרק כל גגות עלה דהא דתנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא כפתחה של גדולה ואמרינן עלה צבור בגדולה וש"צ בקטנה יוצאין ידי חובתן. צבור בקטנה וש"ץ בגדולה אין יוצאין ידי חובתן. תשעה בגדולה ויחיד בקטנה מצטרפינן תשעה בקטנה ואחד בגדולה אין מצטרפינן ע"כ. והכא במאי עסקינן כשנפרצה קטנה במלואה לגדולה דנמשכת קטנה אחר גדולה ולפיכך יוצאין ידי חובתן אבל אם לא נפרצה במלואה האי לחודה קיימא והאי לחודה קיימא וכן כתב הרמב"ם פ"ה מהלכות תפלה וז"ל וצריך להיות כלם במקום אחד וש"ץ עמהם וכו' חצר קטנה שנפרצה במלואה לחצר גדולה וכו' מפני שיש בגדולה פסין מכאן ומכאן הרי היא כמופלגת מן הקטנה ואין הקטנה מופלגת מן הגדולה אלא הרי היא כקרן זוית שלה ע"כ וא"כ בנ"ד שלא נפרצה במלואה כל וחדר חדר חלק רשות לעצמו ואין מצטרפין ויחיד המתפלל שם אינו כמתפלל עם הצבור בבית הכנסת אבל כד מעיינת בה שפיר תשכח דאין הדברים אמורים אלא בב' חצרות שכל אחת יש לה פתח בפני עצמה לצאת בו אבל בנ"ד אין לחדרים דרך אלא דרך ב"ה והוו להו רגל הפנימית בחיצונה ואין רגל החיצונה בפנימית הילכך ט' בפנימית וא' בחיצונה אין מצטרפין וכן אם ש"ץ בחיצונה אין מוציאין ידי חובתן כיון שאין רגלם בפנימית אבל ט' בחיצונה וא' בפנימית מצטרפין וכן אם ש"ץ בפנימית מוציאין ידי חובתן שהרי רגלי הפנימית בחיצונה וכן כתב הרשב"א בתשובה וז"ל ולענין מה ששאלת אם יצטרפו אותם שבחצר לעשרה עם אותם שבפנים ואם נקרא לחצר קטנה ולפנים גדולה לכל דברי קטנה וגדולה הנאמרים בהלכה כך נראה בודאי לענין צירוף עשרה שאם ש"ץ בפנים אין אותם שבחצר מצטרפין עם אותם שבפנים לעשרה שרגלי הפנימית בחצר ואין רגלי החצר בפנים שהיא היא העיקר ע"כ. ומה שכתב הרב ז"ל שאם ש"ץ בפנים אין אותם שבחצר מצטרפין לעשרה לאו למימרא שאם היה ש"צ בחוץ ש"ץ מצרפן דכיון שאין רגלם בפנימית איך יצטרפו אלא לומר שאפי' היה ש"ץ בפנים אין אותם שבחוץ גוררים אחר ש"ץ כיון שאין רגלם בפנימית הא למדת שאם יש לאותם חדר' פתח לצאת בו לחוץ אין מצטרפין ומ"מ אם יש חלונות מכניס ראשו בחלון ומצטרף עמהם וכן כתוב בארחות חיים וז"ל כתב רבינו האיי מי שעומד אחורי ב"ה וביניהם חלון אפי' גבוה כמה קומות אפי' אינו רחב ד' ומראה להם פניו ומצטרף עמהם לעשרה עכ"ל ולא הצריך הגאון להראות להם פניו אלא להצטרף עמהם לעשרה אבל לענין להתחשב כמתפלל עם הצבור בב"ה אפי' שלא יראה להם פנים אלא שיעמוד בחלון או יכניס ראשו בחלון סגי והרי הוא נחשב עם הצבור דתנן בפרק כיצד צולין החלונות ועובי החומה כלפנים ופרש"י ז"ל החלונות שבחומת ירושלים ועובי ראש החומה בגובה כלפנים ואע"ג דעובי השערים לא אמרינן הכי ומשמע דלא נתקדשו מפרש טעמא בגמרא מפני המצורעים שהיו צריכים לעמוד בשער להכניס ידיו לבהונות ואמרינן נמי בגמרא גגין ועליות לא נתקדשו וכתב רבינו ירוחם דה"ה לב"ה דגגין ועליות אינם בכלל ב"ה והחלונות ועובי הכתלים כלפנים. ומינה נמי שאותם העומדים באסקופת ב"ה אם האסקופה בין עובי הכתלים הרי היא כב"ה. ואם האסקופה חוץ מן הכתלים אינו בכלל ב"ה והא דאמרינן מן האגף ולפנים כלפנים והאגף עצמו כחוץ היינו משום דהשערים לא נתקדשו מטעמא דאמרן. אבל לענין ב"ה כל מה שהוא עובי הכתלים הוא בכלל ב"ה: