תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תקס״ד סימן ג׳

כללא דמלתא דכיון דשטר כיס היוצא על היתומים נשבע וגובה מחצה ולא מפליגינן בין נאבדו הנכסים בחיי אביהם או אחר מיתת אביהם ולא מצו טענו יתמי אחר מיתת אביהם נאבדו שכבר חזר הכל להיות פקדון משמע להדיא דמן הסתם לא נחלקה העיסקא וכיון דאי נפסדה פורעין בהפסד אם הרויחה נוטלין בריוח. ותו דבנ"ד שקנו הסחורה להוליכה למקום פלוני אפי' מת המתעסק מוליכין שע"מ כן נשתתפו. ותו דכיון דאיכא פסידא ליתמי אם יחלקו הסחורה במקום שמת המתעסק אין חולקין אותה כי הא דאמרינן פרק המקבל גבי מי שהגיע זמנו להסתלק ירקא וסילקא ליעקור ולשקול ומתרצינן בדלא מטא יומא דשוקא. הא קמן דאע"ג דהגיע זמנו להסתלק ואי פלגי השתא מטי פסידא למקבל שמין לו ונותן מעות או נטרינן עד דמטי יומא דשוקא הכא נמי אם ימכרו אותה סחורה במקום שמת המתעסק או ישומו אותה כפי מה ששוה באותו מקום מטו פסידא ליתמי ממטינן לה לההוא אתרא דאתנו דאדעתא דהכי נחית. הרי לך בהדיא כי אפי' את"ל דבסתמא נחלקה העיסקא כשמת המתעסק מה שאינו כן לדעתי בנ"ד לא נחלקה כיון שלא הגיעה למקום הראוי לימכר. ותו דאיכא פסידא ליתמי אי פלגי לה השתא כי ההיא דירקא וסילקא דכתיבנא לעיל דלא גרע מיתת המתעסק מהגיע זמנו להסתלק דאי איכא פסידא לא מצי למימר ליה טול ירקא וסילקא דילך וזיל אלא שמין לו. ואע"ג דדעתו הוא דאין שמין לו עתה כפום מה דשוה ירקא וסילקא ביומא דשוקא הנ"מ בזמן דליכא פסידא אם ישומו לו כפי אותה שעה אבל בנ"ד שמת המתעסק במקום שאם ישומו אותה שם איכא פסידא ליתמי ממטינן לההוא אתרא הילכך בנ"ד דאיכא תלתא לטיבותא חדא שבעל העיסקא לא חלק ולא גלה בדעתו שרוצה לחלוק. ותו דקנו אותה להוליכה למקום פלוני. ותו דאי שמין אותה במקום שמת המתעסק איכא פסידא ליתמי הדבר ברור לכל מי שרוצה להודות על האמת שיש ליתומים חלק בריוח כמו שאם היה אביהם חי או כתובת אשה או ב"ח כולם נכנסו במקום המתעסק בחלק הריוח המגיע לו. הנל"ד כתבתי: