תשובה מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב בשני ערבים שנפרע מאיזה מהם שירצה משמע דה"ה בשנים שלוו דנפרע מאיזה מהם שירצה. אבל בתוספתא משמע איפכא דתניא בבבא בתרא המלוה את חבירו ע"י שני ערבים לא יפרע מא' מהם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה נפרע ממי שירצה. ומשמע דה"ק לא יפרע מאחד מהם תחלה אלא כשהוא בא לגבות מהם יפרע מזה מחצה ומזה מחצה. אין לו גובה מן השני. ונ"ל דהכי מפרש לה הרב ז"ל לא יפרע מהם תחלה אלא מן הלוה עצמו ואם לא ימצא לו נכסים גובה מן הערבים דסד"א כיון שלא הלוהו אלא ע"י ב' ערבים לא סמך על הלוה כלל וגובה מהם תחלה קמ"ל דאינו גובה מהם תחלה אלא א"כ התנה שיתפרע ממי שירצה. אבל הערבים בעצמם גובה מאיזה מהם שירצה. וטעמא שכל אחד מהם נעשה ערב על הכל הילכך גובה הכל מאיזה מהם שירצה. וכן שנים שלוו בשטר אחד הוי כאלו כל אחד לוה הכל וגובה מכל שירצה הכל דהוי כאלו נעשה כל אחד ערב קבלן לחבירו. והכי אמרינן בירושלמי פ' שבועת הפקדון א"ר יוסי הדא אמרה שנים שלוו מן האחד אע"ג דלא כתבו אחראין וערבאין זה לזה וכתבה הריא"ף ז"ל שם בהלכות אלמא כל אחד מהם חייב על הכל:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תקנ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.