תשובה מי שנסתפק בזה לא ראה דברי הרמב"ם ז"ל שכתוב פי"ב מהלכות מתנות כהונה וז"ל לפיכך אם לא פדאו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן אסור לכהן להשתמש עד שיפדנו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר והכהנים נחשדו על זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא א"כ פדה אותו בפניו ע"כ. הרי לך בהדיא שאם נתן לכהן הפטר חמור בעצמו יצא ידי נתינה אלא שמוטל על הכהן לפדותו לפי שהוא אסור בהנאה קודם פדייה דאם לא יצא ידי נתינה אמאי מוטל על הכהן לפדותו על הישראל מוטל ויחזור ויקח הפטר חמור ופשוט הוא. אלא דקשיא לי כיון דיצא ידי נתינה הפטר חמור עצמו וקיים המצוה בכך אמאי אפקיה למצוה בלשון פדייה דכתיב ופטר חמור תפדה בשה ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה. ויש לומר דבשאר מתנות כהונה לא שייך פדייה אלא נתינה כגון חלה ותרומה הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז דכל אלו כתוב בהו נתינה משום דמצותן בהכי אבל פדיון הבן ופטר חמור מצותן נמי בפדייה משום הכי אפקיה רחמנא דמצותן בלשון פדייה לא לשלול הנתינה. ויצא לנו מכאן שאם רצה הישראל לתת את בנו לכהן יצא ידי נתינה אלא משום דלא שייך כלל דאי להשתמש בו כעבד לא איפשר דאין ישראל נמכר לעבד בכה"ג ואי לבן לאו זרעיה הוא וכיון דלא שייך ביה קנין כפטר חמור לא יצא ידי נתינה וצריך פדייה:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תצ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.