ולענין המקומות איכא מ"ד דאפי' ברשות הרבים נמי קני והכי משמע לישנא דקאמר ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום. ומיהו ברשות המקנה אין לאדם ד' אמות. וא"ת כיון דרשות הרבים היא אחרים דוחקים אותו שהרי לכלם יש רשות להלך. וי"ל כיון שקדם זה ועמד או ישב קנה ד' אמות ומיהו הנכון שבפסקים דבר"ה או ברשות המקנה לא קנה אבל בשדה דעלמא א"נ בסימטא ובצידי רשות הרבים קנה וכן הם דברי הריא"ף והרמב"ם ז"ל ועליהם יש לסמוך. והיכא דגלי בדעתיה דלא ניחא ליה דליקנו ליה ד' אמותיו איכא מאן דאמר דדוקא בקניינים דרבנן אמרינן הכי מטעמא דאמרינן לעיל דכל האומר אי איפשי בתקנת חכמים שומעין לו אבל בקניינים דאורייתא אע"ג דגלי אדעתיה דלא ניחא ליה קנו לו ד' אמותיו. אבל דעת הרשב"א ז"ל הוא דה"ה בקניות דאורייתא חדא דאינו קונה בעל כרחו ועוד דגרסינן ביבמות פרק ר"ג עשאוה כגודר בנכסי הגר כסבור שהם שלו דלא קנה ע"כ. ומסתברא לי כדעת הרשב"א ז"ל לפי שהיא מלתא מציעתא דהא מאן דפסיק כרב פפא שתירץ כי תקינו רבנן ד' אמות בעלמא וכו' בהאי פירוקא שבקינן לפירוקא קמא דסברא דלא ניחא ליה דליקני אלא בנפילה ומסקינן דבכל גוונא תקינו ליה רבנן ד' אמות אפילו היכא דאיכא גלויי דעתא ולפי שיטה זו אפילו בקניינים דרבנן לא מהני גלויי דעתא. נמצאת סברת הרשב"א ז"ל ממוצעת בין שתי הסברות והכי אית לן למפסק. הנל"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תל״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.