ולענין מה שטען שאין יכול להוציאו עד שנה לאו כלום הוא שהרי אומר לו ראובן אני לא שכרתי לך הבית כדי להודיעך שתצא. ותו דבשלמא ישראל שקנה מישראל מצי למימר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה אבל ישראל הבא מכח העכו"ם יכול להוציאו מיד כי היכי דהיה יכול העכו"ם להוציאו מיד שהרי העכו"ם אין נותנין זמן ואין דנין בדין זה כלל אדרבה תמהין עלינו וכי לא יהיה שליט אדם בביתו ובנחלתו להוציא את השוכר בכל זמן שירצה והטעם שארז"ל אין מקבלין אותו שאומרים ילך וישכור במאתים ולא מפני הפסדו אפסיד אני והם אינם יודעים כי רוב תקנות חז"ל הם דרך רחמנות ותיקון הישוב ולמדו מן הכתוב דרכיה דרכי נועם וגו' ותו דשמעון זה חוזר למוכר ואומר בית שמכרת לי החזיקני בו ומיד מוציאין אותו מן הבית בדיניהם ואין בזה משום עובר על תקנת חכמים שהרי כדין תובע ואם העכו"ם מוציאין אותו איהו מאי עביד. ותו דאם שמעון דר בבית בשכר ושכרו הוא יותר משכר הבית אשר קנה אומר לו אינו בדין שאפסיד אני ואתה דר בביתו תדע שלא אמרו חכמים היכא דאיכא פסידא לבעל הבית שהרי אם הוקרו הבתים אומר לו או תן לי כפי היוקר או צא מן הבית. והוי יודע דאפילו אם אמר לו אני אעלה לך שכר כפי מה שאתה נותן מצי למימר ליה בשלי אני רוצה לדור כדי שתהיה השגחתי על ביתי ואפילו שיש לשמעון בית ודר בשלו הוי ככלליה לבריה או כנפל ביתו של משכיר דלא הוה ליה לאודועיה הכא נמי לא הוה ליה לאודועיה לצאת מבית שאינו שלו וזה ברור יותר מביעתא בכותחא אלא מפני שאמרת שנתעצם בעל הדין הוצרכתי להאריך במקום שאמרו לקצר. הנלד"כ:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תי״ג סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.