תשובה אין ממש בדברי ראובן בשתי טענותיו כי מה שטוען מענין החזקה אין החזקה שוה ממון אלא מפני התקנה והתקנה היתה כדי שלא יהא כל א' וא' הולך ומוסיף בשכירות ביתו של חבירו ומוציאין אותו העכו"ם מן הבית אשר פיהם דיבר שוא וגומר אבל לא היתה התקנה שלא יקנה היהודי בית מן העכו"ם ותו דאפילו היה החזקה ממון גמור כשאר ממונו אין זה אלא גרמא בעלמא וקי"ל גרמא בנזקין פטור ואפילו בדיני שמים פטור שאין לו להניח תועלת הנמשך לו מפני גרמת נזק חבירו וזה ברור. וליכא למימר דהוי דינא דגרמי וקי"ל כר' מאיר דדאין דינא דגרמי דהא לא עשה מעשה בגוף הבית וכל הנך דינא דגרמי עשה מעשה כגון שורף שטרותיו של חבירו או המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו או הכופף קומתו של חבירו בפני הדליקה וכן כל דינא דגרמי כד עיינת בהו תשכח דעשה מעשה אבל בנ"ד לא עשה מעשה בממון של חבירו כל זה כתבתי אפילו העכו"ם בעצמו הוא שמכר לשמעון הבית אבל בנ"ד איכא טעמא אחרינא שהרי בשעה שמת העכו"ם ונפל הבית למלך אבד ראובן חזקתו שהרי אם היה המלך רוצה להשכירה לשמעון כלום היה יכול לומר למלך יש לי חזקה בבית או כלום היה יכול להשמט שמעון שלא לשכור הבית מפני התקנה. תדע דהא אם לקח המלך קרקעו של ראובן שירש מאבותיו מפני שלא פרע המס ומכרו לשמעון הרי הוא מכור ואין ראובן יכול להוציאו דדינא דמלכותא דינא וכ"ש בנ"ד שאם רצה המלך להוציא את ראובן מן הבית ולשוכרה לשמעון שאין יכול להוציא מכח התקנה:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק תי״ג סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.