תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ת״ו סימן ב׳

תשובה בעיקר הדין אם משכונה לשכונה צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם איכא פלוגתא דהא קי"ל כרבא דאמר דטעמא הוי משום דאין עדים מצויין לקיימו ורבא גופיה מצריך משכונה לשכונה. והקשו והא רבא הוא דאמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו. ותירצו שאני בני מחוזא דניידי פירוש ואין משימין לב להכיר חתימת שכניהם לפי שלא היו משתהין בבתיהם. וכתבו התוספות בשם ר"ת ז"ל דהשתא בזמן הזה כולי עלמא כבני מחוזא נינהו דכולהו מינד ניידי וכולהו צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכן כתב הרשב"א והסמ"ג לפי שאין להם בזמן הזה נחלות כימי קדם וכולהו ניידי. אבל מדברי הריא"ף ז"ל שלא כתב הא דרבא דמשכונה לשכונה נראה שהוא סובר דדוקא ממקום למקום וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל וכן העיד עליו המגיד הילכך כיון שעיקר הדין הוא מחלוקת הבו דלא לוסיף עלה: ודוקא היכא שהשליח הוא שמוליך הגט שלא בפני עידיו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לחוש לדברי ר"ת והנמשכים אחריו אבל היכא דהוי כעין נ"ד אין צריך כלל: וגדולה מזו אני אומר דאפי' ר"ת מודה בהא דכ"ע לא אמרינן אלא משום דכ"ע ניידי ואין נותנין לב להכיר חתימות שכניהם צ"ל בפני נכתב וכו' שמא לא ימצאו עדים אבל בנ"ד שהעדים בעצמם מצויים וחתמוהו לפני ב"ד וכ"ש בזמן שהיא מתגרשת בפני עידי הגט הדבר ברור כי לדעת כ"ע אצ"ל בפני נכתב ובפני נחתם. וליכא למימר דכיון שתקנו שיאמר השליח בפני וכו' אין לנו לבטל תקנתם אפילו במקום דלא צריך דהא לא היתה התקנה סתמית אלא לפי שאין עדים מצויין לקיימו וכיון דתלי טעמא בהכי היכא דליכא למיחש אין צריך. תדע שהרי הוצרכו לדעת רבא שאני בני מחוזא דניידי ואם איתא דתקנה כללית היתה הוה להו לתרוצי כיון שתקנו לומר בפני נכתב וכו' משום אתרא דלא שכיחי לקיימו אף משכונה לשכונה לא חלקו אלא ודאי הכל לפי מה שהוא הענין באתרא דשכיחי לקיימו אין צריך כלל ובאתרא דלא שכיחי סהדי לקיימו צריך. וכן כתב הרמב"ן ז"ל דהאידנא ארץ ישראל כחוצה לארץ לגיטין דהא ליכא בתי דינין דקביעי ומסתברא נמי דבכל דוכתא הכל לפי מה שהוא הענין דהא אמרינן בגמרא לקמן דבבל כארץ ישראל לגיטין מכי אתי רב לבבל. ופירש רש"י ז"ל שקבע שם ישיבות ואיכא עדים מצויין לקיימו. ואמרינן נמי דרבא מצריך במחוזא אפילו באותה שכונה משום דשאני בני מחוזא דניידי אלמא הכל לפי מה שהוא ענין עד כאן: הילכך אפילו לדעת המחמירים כיון שעידי הגט מצויין ואין צריך עדים אחרים לקיימו אין השליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכל שכן היכא שנתנו לה השליח בפני עידי הגט שהרי הוא מקויים ועומד בשעת נתינתו: עוד אני אומר שאם חתימת עידי הגט נכרת לאותה שהיא מתגרשת בפניהם אין השליח צריך לומר בפני נכתב וכו' שהרי הם הם עידי הקיום והם הם עידי הגירושין: