תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שע״ב סימן ג׳

ולענין אם צריך לברך ז' ברכות נ"ל דאין צריך דאין כאן כלה בלא ברכה כיון שכבר ברכו לה ז' ברכות ואע"פ שנמצאו הקדושין למפרע שאינם קדושין מ"מ כבר נכנסה לחופה והברכות חלו שפיר וכלה בברכה מקריא תדע דכניסה לחופה הוא העיקר ולא הברכות שהרי המארס את האשה וכנסה לחופה ולא בירך ברכת חתנים הרי זו נשואה גמורה וחוזר ומברך אפילו לאחר כמה ימים עכ"ל הרמב"ם ז"ל. ופי' ומשמע דמותר לבוא עליה אחר החופה אפי' שלא בירך ברכת חתנים וכן משמע מדכתב בראש הפרק והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות משמע דוקא בבית חמיו אבל אם הביאה לביתו שהכניסה לחופה אעפ"י שעדיין לא בירך אין מכין אותו וזו כיון שכנסה לחופה וכתבו לה כתובה ובירך ז' ברכות אעפ"י שצריך לקדשה פעם אחרת לפי שאסור לבעול בלא קדושין מ"מ אין צריך לברך. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דאין הסדר מעכב שאם שדך אשה והכניסה לחופה ובירך ז' ברכות ואח"כ קדשה הרי היא אשתו לכל דבר אעפ"י שאין ראוי לעשות כן לכתחלה ודבר זה עצ"לע אבל בנ"ד שקדשה כבר אלא שטעו לומר שמקדשין בטבעת שאולה כזו הדבר ברור אצלי שאין צריך לחזור ולברך. עוד יש ראיה דמה נפשך אם הוא קודם שנשלמו ימי השמחה אי איכא פנים חדשות או שבת וי"ט הרי מברכין לו ז' ברכות ואי ליכא חד מהני או כגון שאי איפשר לבקש פנים חדשות הרי מברכין אשר ברא ששון ושמחה והיא ברכת חתנים ואם כבר עברו ימי השמחה שוב אין מברכין שלא נתקנו אלא על שמחת נשואין ואין כאן שמחת נשואין וכ"ש לדעת הגאונים שכתבו דמחזיר גרושתו מברך ברכת אירוסין ולא שבע ברכות משום דאין כאן שמחה ואעפ"י שאין זה מנהגנו כאשר כתבתי בתשובה אחרת מ"מ בנ"ד שכבר ברך ז' ברכות ולא גירש אותה אלא שנמצאו קדושי טעות כ"ע מודו דאין צריך לחזור ולברך והבו דלא לוסיף עלה: שוב ראיתי שכתב כן מהר"ר ישראל סי' ק"א ע"ש: