תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שע״ב סימן ב׳

תשובה צריך לקדש אותה פעם אחרת כי הקדושין הראשונים לא היו קדושין כלל לא מיבעיא למאן דמדמה לה למתנה ע"מ להחזיר ולא החזיר דפשיטא דלא הויא מקודשת אלא אפילו לדעת האומרים המקדש בדבר שאול מקודשת משום דסתם שאלה ל' יום מודה הוא בנ"ד מכמה טעמי חדא שהאשה הראשונה שהשאילה לחבירתה לא השאילה אלא להתקשט בבית החופה ולהחזירה לה מיד. ותו דלא נתנה לה רשות להשאילה לאחרים ואין השואל רשאי להשאיל והוי כמקדש בגזל. ותו דלא אמר לאשה בשעה שקדשה שהטבעת היא שאולה. וז"ל הרא"ש ז"ל אם השאילו החפץ ולא ידע המשאיל שרוצה לקדש בו את האשה אינה מקודשת אלא א"כ השאילו לזמן ידוע ונתן לו רשות להשאילו לאחר וכשקדש בו את האשה הודיעה שהוא שאול עד זמן פלוני ושמין אם יש בהנאת אותו קישוט שוה פרוטה מקודשת אע"פ שאין החפץ שלו ואם לאו אינה מקודשת: אבל אם המשאיל יודע ששאל החפץ לקדש האשה מקודשת בכל ענין דכיון דהשאילה לו אדעתא לקדש את האשה אנן סהדי שגמר בלבו ליתנו לו באותו ענין שיועילו הקדושין שתהא האשה מקודשת בו ואם לא יועיל בלשון שאלה שיהיה בלשון מתנה ע"מ להחזיר ותהא מקודשת ותקנהו מן האשה ויחזירנו או יחזיר דמיו ע"כ. ובכה"ג אפי' שלא הודיע לאשה שהוא שאול הוי מקודשת דאין כאן קדושי טעות שאם אינה רוצה למוכרו הרשות בידה ויחזיר הבעל דמים לשואל הילכך מאי איכפת לה לדעת אם היא שאולה או לא ודברים פשוטים הם: