ולענין השבועה עשאוה כחרמי הקהל דאע"ג דמדינא היה צריך פתח וחרטה והתרה בפני ג' מ"מ דעת הקהל היה בשעה שהחרימו שיוכלו להתירו כשירצו ואם הם לזמן שיהיו מותרים בהגעת הזמן ממילא בלא התרה הכא נמי דעת השותפין היה בשעת השבועה דבהגעת זמן השותפות ולא ירצו לחדש שיהיו מותרין הילכך כיון שאמר ראובן שאינו רוצה עוד שותפות הוי כאלו נשלם הזמן ואין צריך התרה שכך היתה כונתם תחלה שאם ירצו שניהם לבטל השותפות שלא יצטרכו לפתח וחרטה ולא התרה: גם לענין מה שטען ראובן שרוצה לחדש שותפות איני רואה את דבריו דכיון שאמר איני רוצה עוד שותפות בטל השותפות ותנאי השותפות ועדיף אמירתו מהגעת זמן דאלו הגעת זמן עדיין הוא רוצה בשותפות ולפיכך יכול לחדש שותפות אבל כשאמר אינו רוצה עוד שותפות הרי אמר בהדיא שאינו רוצה שותפות כלל ומשמע לא ישן ולא חדש וזה ברור אצלי והנל"ד כתבתי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק שכ״ו סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.