תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ל׳ סימן ב׳

תשובה אזלת לשיטתך אחי שלא נסתפק לך אלא אם נפטר בשבועה אם לא אבל אני מסתפק אם חייב שבועה או לא דקי"ל אין נשבעין על טענת שמא ואפי' היכא דאיכא עד אחד דמסייע ליה איכא פלוגתא דרבוותא אם משביעין אותו להכחיש את העד כיון שהוא טוען בשמא שאומר איני יודע הדבר אלא ע"פ העד ואני הוכחתי בתשובה כדברי האומרים שחייב שבועה להכחיש את העד ובשלמא התם הוא סומך על דברי העד שהיא טענה המחייבת שבועה אבל בנ"ד יורשי לוי סומכין בטענתם על דברי שמעון שאמר להם שכך אמר לו ראובן וטענה זו אינה מחייבת שבועה דקי"ל כל טענה שאם יודה בה אינה מחייבת ממון אם יכפור אינה מחייבת שבועה ובנ"ד ראובן מודה שכן אמר לשמעון אבל אינו חייב ממון מפני דבור זה כיון שאינו דרך הודאה וטענת ראובן בזה טענה טובה ופטור וכיון שהוא פטור מהממון ומהשבוע' גם מטענת יורשי לוי פטור אפי' משבוע' שהרי על דבור שמעון סמכו לתבוע תביעה זו. ואע"ג דקי"ל דיורש משביע בטענת שמא ה"מ בטוען כך פקדני אבא או כך מצאתי כתוב בפנקסו של אבא שאתה חייב לו מנה אעפ"י שאין היורש יודע הדבר בבירור משביעין אותו אבל יורש שטוען שמא אתה חייב לאבינו מנה אין משביעין אותו. הילכך בנ"ד מה נפשך אם היורשים טוענין שמא אתה חייב לאבינו או שיטענו שכך אמר להו שמעון שאמרת לו שמנה של אלו המעו' הם לאבינו פטור ראובן משבועה אלא מחרימין חרם סתם כפי תקנת הגאונים ז"ל ואם יורשי לוי טוענין כך פקדני אבא שאתה חייב לו מנה מחייבין את ראובן לישבע. ואתה בני הפלג השקידה על הלמוד ודדיה ירווך בכל עת ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם: