תשובות הרדב״ז חלק א · חלק כ״ט סימן ג׳

תשובה על דברי גבורות חדלו ממני לא אשיבך כי אני סומך על זה וכיוצא בו על דברי המשורר וניבו מיטב השיר כזבו והריני משיב על עיקר הדין נראה שנתברר אצלך שהדין עם יורשי ראובן ולא נסתפקת אלא אם מוציאין מהדינים כדין טועה בשיקול הדעת או משמעון דהוי רבית קצוצה ולא כן אנכי עמדי כי אני אומר שהמכר קיים אפילו תאמר שמנהג המדינה שאין קונים קרקע בכסף עד שיכתב את השטר דקי"ל כשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא ומלכא אמר דשטר העשוי בערכאותיהם יקנו בו קרקעות כאשר הוא מפורסם בכל מלכו' המלך יר"ה. ויש מפרשים דבכל דיני ממנות אמרי' דינא דמלכותא דינא. ואיכא מ"ד דווקא במסים וארנוניות וכיוצא בהם שהם דברים נוגעים אל המלך ואיכא מ"ד דבכל דיני קרקעות אמרינן דינא דמלכותא והכי נקטנין משום דהוי מילתא מציעתא וכן דעת הרמב"ם ז"ל א"כ יפה דנו לחייב את יורשי ראובן בחצי הקרן ורחוק הוא בעיני שיהיה מנהג המדינה לבטל שטרות העולים בערכאותיהם ושלא יתקיים המכר אלא בשטרי ישראל ועדיהם לפי שצריך תנאים הרבה לקיים זה המנהג חדא שיהיה ע"פ ותיקין ועוד שיהיו יודעים דדינא דמלכותא דינא בכה"ג ואפ"ה המנהיגו שלא יתקיים המכר אלא בשטרי ישראל ועוד שבא לפניהם שטר כזה עשוי בערכאותיהם ולא דנו על פיו פעם אחר פעם ועוד שנתפשט המנהג בכל המדינה ונתפרסם הרבה שלא יוכל שמעון לומר לא נודע לי זה המנהג והדבר ברור שמנהג כזה אפשר לפרסמו לפי שידם תקפה על עצמם ועכ"ז אם יבררו יורשי ראובן שמנהג המדינה היא כן עם כל התנאים אשר כתבתי טעו הדיינים בדבר משנה וחוזר הדין דקיי"ל הכל הולך אחרי המנהג וחייבין יורשי ראובן להחזיר השטר העשוי בערכאותיהם ליד שמעון וחזר הדין ואפוכי מטרחתא למה לן וליכא למימר שלא יחזירו השטר לשמעון חדא דלקתה מדת הדין אצלו ואין זו חזרת הדין כיון שאין שטרו בידו. ותו שהרי יכול להוציא שטר אחר מהסי"גיל ומי יתן ואדע היאך נמלטו יורשי ראובן עתה מהאונס והלא כל שעה תובע אותם בפניהם ולא יוכלו להכחיש לפי שהענין כתוב בסי"גיל. ואני לא ידעתי איך עלה בדעת אדם לומר שיפרעו הדייני' והלא הם לא דנו אלא שיתנו לו חצי הכרם והם הלכו ונתפשרו מעצמם. ותו דלא נשאו ונתנו ביד. ותו דילמא מומחין הוו: ותו דילמא קבלום עליהם לכל מה שיפסקו ומתוך כך אני אומר שלא נסתפקו בזה כלל אלא הספק הוא אם חוזר הדין או לאו אלא השואל דעתו היה ששמעון חייב להחזיר וכדי שהמורה ימשך אחר דעתו קבע שאלתו אם הדיינים חייבין או שמעון כדי שהחכם הנשאר יכריע בין שתי הספיקו' וממילא משתמע שהדין חוזר והוא לא נתן אל לבו כי ריב לא ידעתי אחקרהו: