תשובות הרדב״ז חלק א · חלק רפ״ב סימן ב׳

תשובה אם אין שם עדים שלקח שמעון המנה מלוי אלא על פיו שמודה שלקחו הדבר ברור שהוא נאמן במגו דאי בעי אמר לא לקחתי נאמן לומר לקחתי והחזרתי לך דשתי הטענות שוות שאם היה טוען לא לקחתי אין שם מי שיודע בשקרו אלא לוי ועתה שטוען החזרתי אין מי שיודע בשקרו אלא ראובן אבל אם היו שם עדים בשעה שנתן לו לוי המעות אין כאן מגו דמגו במקום עדים לא אמרינן הילכך כיון שאין כאן מגו אינו נאמן לומר החזרתי: וא"ת הא קי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים והכא נמי לא שנא: לא קשיא דהכא לאו בתורת הלואה אתא האי מנה לידיה אלא בתורת גזלה או בתורת שאלה שלא מדעת הבעלים דהוי כגזלה דכיון דקנה ראובן המנה אשר ביד לוי ובא שמעון ולקחו גזלן הוי או שואל שלא מדעת. והגוזל בעדים אם צריך להחזיר לו בעדים הוי פלוגתא דרבוותא דהרמב"ן ז"ל שאל שאלה זו מהנשיא ז"ל והשיב דאין צריך להחזיר לו בעדים אבל חכמי הדורות חלוקים עליו גם מדברי הרמב"ם נראה שדעתו ז"ל שצריך להחזיר לו בעדים וכן כתב בעל מ"מ פ"ד מהלכות גזילה ואבידה והכי מסתברא דא"כ כל הגזלנים ובעלי זרוע לא יחושו לגזול בפני עדים כיון שהם יודעים שאפי' יעמידום בדין או שיפלו בעלי זרוע ותגבר יד האמת והצדק לא יוציאו מידם דמצו לטעון החזרנו אפילו שהדין היה מוסכם היה ראוי לקנוס את הגזלנים וכ"ש שהדין במחלוקת. ותו דלא פטרינן ליה אלא בשבועת היסת ואיך מוסרים שבועה לגוזל בעדים וליכא למימר בשעשה תשובה דסתמא אמרו הגוזל את חבירו: ותו דאם איתא שעשה תשובה היה מחזיר את הגזילה בפני עדים כדי שידעו שחזר בתשובה וליכא למימר נמי דלא גבי בלא שבועה דא"כ מצינו חוטא נשכר וא"ת במאי קני ראובן הך מנה אשר ביד לוי דבמעמד שלשתן ליכא למימר דא"כ היה לוי חייב לפרוע המנה דכיון דידע שהמנה של ראובן אמאי יהביה לשמעון ואי בקנין בתורת חליפין אין מטבע נקנה בחליפין ואי מפני השבועה נהי דחייב שמעון לקיים שבועתו אבל אין השבועה עושה קנין: וי"ל דכתוב בשטר שאותו מנה אשר ביד לוי הוא לחלק ראובן אין זו הקנאה אלא שמודה שהוא של ראובן כההיא דנפק אודיתא מבי איסור גיורא ותו דיש לראובן חלק באותו מנה קנה גם חלקו של שמעון על ידי שטר זה ובהצטרפות שני הטעמים האלו קנה ראובן המנה אשר ביד לוי ושמעון שלקחו בלא ידיעתו הוי גזלן וצריך עדים שהחזיר וכדכתיבנא לעיל: