תשובות הרדב״ז חלק א · חלק כ״ה סימן ג׳

כללא דמלתא סהדותא דא לא ידענ' מה היא ומתוך כך אני אומר שלא סמך הפוסק על העדים אלא לסניפין בעלמא קבלם. אבל עיקר סמיכתו על טענת ר' יצחק הנז' שאמר שקנאה מר' יעקב מרמרה ושטר היה לו ואבד אלא שצריך לזה תנאים הרבה א' שתהיה החוריבה מקום ראוי להשתמש תשמיש שיקרא חזקה וזה רחוק אצלי שהרי מקום בלא מחיצות ורבי' עוברים ושבים שם איך אפשר להשתמש בו. ב' שהיה ר' יצחק הנז' מוחזק בחוריבה ומשתמש בה לבדו. ג' שרבי יהודה הנזכר היה יודע שזה מחזיק בקרקעו והיה במקום שיכול למחות ולא מיחה. ד' שהיה צריך שיטעון ר' יצחק הנזכר מר' יעקב מרמרה קניתיה ובפני לקחה זה ממך או בפני דר בה אפי' יום אחד דאז הוא נאמן במגו ודבר מכל לא נתפרש לא בטענות ולא בספק הילכך אם חסר תנאי א' מכל מה שאמרו המפרשים בחזקה שאין עמה שטר חוזר הקרקע לרבי יהודה הנזכר כיון שיש לו עדים שהיתה שלו או שמודה רבי יצחק הנזכר שהיתה שלו ומשביעים אותו שלא מכרה מעול' ואפי' שהיו שם כל דיני החזקה קשיא לי למה לא השביע את ר' יצחק הנז' על טענתו ואע"ג דאני סובר דכי היכי דעד א' מחייב שבועה עד א' מסייע לפטור משבוע' וכ"ש בשבועת היסת מ"מ אין כאן אפילו עד א' מן הטעמים שכתבתי למעלה ואפשר ללמד עליו זכות בזו דבעיקר הדין סמך על החזקה אם היא חזקה כדכתיבנא ועל פיטור השבועה סמך על העדות דלא גרע מגלויי מלתא בעלמא וכ"ש לדעת האומרים דאין עד פוסל את חבירו אלא א"כ כוונו להעיד בשעת מעשה דאע"ג דלא פסקינן הכי מ"מ לסניף בעלמא לפטור משבועה סגיא ועל פיהם שכתב בפסק קאי אבעלי הדין ואעדים: