תשובות הרדב״ז חלק א · חלק כ״ה סימן ב׳

תשובה מתוך לשון הפסק משמע דעל העדים סמך שכתב ועל פיהם פסקתי וא"כ דבר תימה הוא בעיני דהא איכא עדות קרובי' זה לזה שהרי העד השני הוא חתנו של ראשון וקי"ל הבעל כאשתו וקי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואע"פ דכתבו מקצת מפרשים דאין עד פוסל את חבירו אלא א"כ כווני להעיד בשעת מעשה הא איכא כמה גדולים קמאי ובתראי דס"ל דהגדה בב"ד לבד פוסלת וכן נרא' דהשתא אם כונה לבד פוסלת כ"ש הגדה בב"ד. ותו דרוב מפרשי' ס"ל דהא דאמרינן דשיילי' להו כפשטא דמלתא וכן כתב הרשב"א וכתב שזו דעת רש"י ז"ל וכן דעת הרמב"ן והר"ן ונמוקי יוסף ז"ל: ולפי שיטה זו אפי' לו שלא כוונו בשעת ראיית העדות הרי כוונו בשעה שהעידו בב"ד. ותו דלא חזינא דשייל להו מידי אלא קבל עדותם סתם ופסק על פיהם ותו דכל היכא דאיכ' ספיק' אי לאסהודי אותו בטלה כל העדות וכן כתב הרמב"ן והרמ"ה ז"ל ואפי' תימא דאחר כדי דבור העידו רוב הפוסקי' הסכימו דאפי' אחר כדי דבור עדות כלם בטלה וכ"ש כי מתוך הלשון משמע שכל העדות היה יחד ובמעמד אחד ובר מן דין איני רואה בזה העדות מששא לאפוקי ארעא מחזקת מרה קמא שהרי העד הראשון הוא עד שמיעה גם מה שהעיד העד השני שהטילו חוט המדידה מהחוריבה של ר' יהודה הנז' עד סוף החוריבה שהוא רביע האחרון במורד הדרך ע"כ לא ידעתי מה עדות זה לחייב הלא אפשר שמדדו ולא חלקו א"נ הטילו החוט לאורך אבל הרוחב עדיין הוא בלא חלוקה. א"נ הטילו החוט עד לשם לפי שקנה שני החלקים של החוריבה אבל החלק השלישי של ר' יהודה הנז' מי יאמר שקנה. גם העד השלישי אינו כלום שהרי אין כאן אלא ספור דברים בעלמא ואפילו היה דרך הודאה אין הודאה אלא בב"ד או בפני שנים. גם העד הד' לא העיד על ר' יהודה הנז' שלא נשאר לו חלק בחוריבה אלא על המוכרים העיד ואפשר שהמוכרים מכרו גם החלק שלא היה שלהם: