והוי יודע דלדעת רוב הפוסקים אשר אנו רגילין לסמוך עליהם אפי' הפריס ע"ג קרקע דטעון שחיטה אם נמצא טרפה מותר וכ"ש היכא דלא הפריס ע"ג קרקע דאין טעון שחיטה דפשיטא דאפילו נטרף אח"כ מותר דשחיטת אמו התירתו לגמרי אבל אם מת אסור באכילה דגרסינן התם אמר רב חסדא השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי טעון שחיטה וחייב בזרוע ולחיים וקיבה ואם מת טהור מלטמא במשא ומוקמינן לה כרבנן וטעמא דרישא משום ד' סימנים אכשר ביה רחמנא וס"ד כיון דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ויהיה מותר בשחיטת אמו הטרפה קמ"ל דטעון שחיטה וקתני סיפא אם מת אח"כ טהור מלטמא אבל באכילה אסור וליכא למימר דטעמא משום דאמו טרפה דהא איכא דגרסי בה השוחט את הבהמה הילכך אם מת אחר שיצא לאויר העול' אע"ג דלא הפריס ע"ג קרקע אסור באכילה ומדברי הר"ן ז"ל נראה דאפילו מת אח"כ מותר באכילה לרבנן דקי"ל כוותייהו. ואני ק"ל למה לא גזרו במת אטו נבלה דעלמא כמו שגזרו היכא דהפריס ע"ג קרקע ומ"מ ראבי"ה סובר שאם מת אסור מכ"ש דטרפה וכן אני מודה לו במת ולא בשנטרף אחר שחיטת אמו:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ק״צ סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.