תשובה איברא דבר תימא הוא ותו לא אשכח א"ז מאן דפליגי עליה אלא רבינו שמואל והלא כל העולם חלוקים עליו ובשלמא אליבא דרבי מאיר דקאמר בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו איכא למימר דטרפה כחי חשיב ליה ואין שחיטת אמו מתירתו באכילה אבל לא קי"ל בהא כר' מאיר אלא כסתם מתני' דבן ט' חי או מת שחיטת אמו מטהרתו אם לא הפריס ע"ג קרקע וכן כתב בעל ההגהה בעצמו מצא בה בן ט' חי והפריס על גבי קרקע ונמצא טרפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתי לאחלופי בבהמה מעליא הכי נמי טרפות דידיה ולרבנן איצטריך להאי טעמא דלר' מאיר מדינא טעון שחיטה. ומתוך הדוחק אני אומר דלא נחלקו הני רבוותא אלא שנטרף אחר שחיטת אמו דס"ל לראבי"ה ז"ל דשחיטת אמו אינה מתרת אלא מה שאירע בתוכה טרפות או מיתה אבל מה שאירע אח"כ אינה מותרת הגע עצמך שלא הפריס ע"ג קרקע ואחר זמן מת ס"ל דאסור באכילה ואע"ג דחשבינן ליה כשחוט מ"מ מתחלף בבהמה מתה בעלמא דבשלמא כשהוא חי ומכין אותו על ראשו או קורעו לא אתי לאחלופי בבהמה דעלמא אבל אם מת מעצמו אסור וס"ל לראבי"ה דכיון דנטרף אחר שחיטת אמו הרי הוא כאלו מת אחר שחיטת אמו ואסור. ורבינו שמואל ס"ל כיון שהוא חי אעפ"י שנטרף הוא בכל בבהמה תאכלו אבל מודה הוא דאם מת אח"כ אסור דאתי לאחלופי אבל נטרף לא אתי לאחלופי:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק ק״צ סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.