תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קע״ז סימן ד׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

וז"ל נמקי יוסף אבל לגבי מתנת אחרים אע"ג דאי לא בעי למימר דקל לפרותיו הא דאמר פירות דקל דברי בטלה נינהו מ"מ אין לנו אלא מה שהוציא בשפתיו ע"כ. מכל הלין משמע דלית ממשא בהאי צוואה עכ"ל הרב ז"ל. ולזה הסכים הרב מה"רר שמואל הלוי ז"ל. ואני חלקתי עליהם וכתבתי באותו פסק וז"ל כיון דכתב בסוף ככל תיקון חז"ל משמע שעל לשון חכמים סמך בלשון המועיל דהיינו דקל לפירותיו וילמד עליון מתחתון. ודכוותיה תמצא במרדכי בשם רבינו ברוך ז"ל עלה דהא דרב נחמן. ותו דבהך דתנו שטר פלוני לפלוני חלוקין עליו רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל מכללם וכתבתי לשון בעל מ"מ וסוף לשונו וכשם שהדירה נקנית בגוף הבית כך ראיית השטר נקנית במלת השטר אלא שבבריא צריך לפרוט משום דמילי נינהו זה נ"ל לדעת המחבר. הרי לך בהדיא דע"כ לא פליגי אי מתקנינן לישנא אלא בש"מ אבל בבריא לכ"ע לא מתקנינן לישניה עד שיכתוב קני איהו וכל שעבודא דאית ביה. ואפי' בש"מ שהיה מחלוקתנו הסכים הרב מקבל מתנה זו וסמך על הרשב"א ז"ל ובטל את המתנה והם שנים ואני א' ובטלנו המתנה שנתן ללומדי תורה והחזירו אותה ליורש וכפו אותי שהיתה המתנה בידי. וכ"ש בנ"ד שהיא מתנת בריא שלא נתקן לשונו לומר כי מה שאמר יתנו מעות המשכנתא לחכם מורנו הוי כאלו אמר קני איהו וכל שעבודא דאית ביה:
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.