ולענין התקנה שיש במלכות מצרים תקנה שלא יוכל שום אדם להוסיף על שום בית או חנות שדר בו ישראל והפריזו על המדה שאפי' עמד העכו"ם והוציאו לא ידור בו ישראל אחר עד שירצה את הראשון עד שנמצאו מוכרים החזקות זה לזה בדמים יקרים. מ"מ אין ראובן זה עובר על התקנה מכמה טעמים. חדא שתחלה כשנכנס שמעון בבית מתחת ידי ישראל אחר נכנס וראובן זה נכנס במקום הראשון ואין מחזיקים בשל ישראל. ותו כי ראובן לא שכר בית זה לבדו אלא הכל ושמעון לא היה חפץ בכל ואין מנהג להשכיר אלא הכל יחד. ותו דמשמע שלא היתה התקנה בדבר הנוגע למלך או לשר העומד במקום המלך כיון שיכול להוציא את שמעון ולכוף את ראובן ולהשכיר לו המקום ההוא שזה דומה ממש לכל האלתזמים של המלך שלא ראינו מי שיטעון חזקה דדינא דמלכותא הכי הוא היום לזה ומחר לכל מי שיוסיף זה היה נראה להלכה אבל מה נעשה שכבר נהגו שמוכרים חזקות החואצל של האוכלה זה לזה בדמים יקרים ואפי' העכו"ם וכ"ש ישראל והמנהג עיקר גדול בדיני ממונות:
תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קנ״ט סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaRadbaz, Warsaw 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרדב״ז חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.