תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קכ״ח סימן ג׳

והוי יודע שאפ"י שכתבנו שכיון שעברו על השבועה נחשדו על השבועה ואין מוסרין להם שבועה אין זה מוסכם דאיכא כמה גאוני עולם דפסקו דאף על פי שמי שעבר על שבועת ביטוי נפסל לשבועה ה"מ אכלתי ולא אכלתי דבשעה שיצאת מפיו יצאת לשקר אבל אוכל ולא אוכל כיון דבשעת השבועה חשב לקיימה אעפ"י שלא קיימה לא נפסל לשבועה וזה דעת ר"ח והרי"אף ורש"י והרמ"ה והרמב"ן והרשב"א ז"ל ובנ"ד נמי כיון דבשעה שנשבעו לא יצאת לשקר וחשבו באותה שעה לקיימה לא נפסלו לשבועה ולא לעדות. הילכך לפשיעה זו אפילו שיטעון ראובן בריא לי שאתם לקחתם מה שחסר נשבעין השותפין ונפטרים מטענתו ופורע ראובן חלקו בהפסד אחר שתזכור שאין השותפין מוציאין מראובן כמו שכתבנו למעלה. ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל והנמשכין אחריו נפסלו השותפין לעדות ולשבועה כיון שעברו על שבועתם אעפ"י שבשעה שיצאת לא יצאת לשקר ואם היה ראובן טוען בריא היה נשבע ונפטר מן ההפסד כדין מי שחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אבל כיון שראובן טוען שמא והשותפין בריא לא מפני שעברו על השבועה הפסידו דינם. וא"ת כיון דחשידי אשבועה חשידי נמי אממונא ולאו כל כמינייהו לומר כך וכך חסר האוצר ואע"ג דהי מנינהו מעיקרא הרי נתברר שעברו על השבועה ולא מהימני. וי"ל דאה"נ אם אין ביניהם סופרים אבל כיון שיש סופר הסופר אשר הסכימו עליו נאמן לומר חסר כך וכך: