תשובות הרדב״ז חלק א · חלק קכ״ח סימן ב׳

תשובה אם היה ראובן טוען ודאי אתם לקחתם מה שחסר אין ספק שהיה הדין עמו ולא מיבעיא ליפטר כנ"ד אלא אפילו ליטול דקי"ל החשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אבל כיון שאין ראובן טוען אלא שמא זה היה סבה לחסרון אפילו שיהיו השותפין חשודין על השבועה פטורין שלא תקנו חכמים שבועת השותפין בטענת שמא אלא היכא דמצי לאשתבועי אבל היכא דחשידי לא תקינו ומתוך שאינו יכול לישבע משלם לא שייך הכא דלא אמרינן הכי לגבי החשוד דא"כ לא שבקת חיי לחשוד. ותו דשכנגדו טוען שמא הילכך כיון שהשותפין טוענין בריא לן שלא בא ההפסד מצידנו וראובן טוען שמא בריא ושמא בריא עדיף כי לא מפני שעברו על השבועה נתחייבו באחרות האוצר כיון שלא התנו כן בהדיא. ומה שטען ראובן כי הם הוו סבה להפסד אומדנא היא ולא אזלינן בממונא בתר אומדנא ואפילו מאן דאזיל בתר אומדנא ה"מ אומדנא דמוכח כי ההיא דגמל האוחר בין הגמלים אבל אומדנא דלא מוכח כולי האי לא ואפי' בההיא דגמל האוחר בין הגמלים פסקו רוב הפוסקים והרמב"ם ז"ל מכללם כרבנן דפליגי עליה דר' אחא הילכך בממונא לא אזלינן בתר אומדנא: וא"ת נהי דלא אזלינן בתר אומדא לאפוקי ממונא אבל לאוקומי ממונא אזלינן בתר אומדנא ובנ"ד השותפין באים להוציא מראובן שאין המלכות מכירין את ראובן בזה כלל: י"ל כיון שאתה מודה שאם לא היו עוברים היו לוקחים מראובן חלקו בהפסד אעפ"י שהם באים להוציא ממנו השתא נמי שעברו לא מפני זה הפסידו דינם ומוציאין מראובן חלקו בהפסד וטעמא דמלתא דבשלמא שאר שותפין דעלמא שהטילו לכיס אם נפסד ממון השותפין אינו משלם שאר ההפסד מביתו כאשר כתב הרמב"ם ז"ל אבל שותפות זו משונה שאין נותנין משלהם כלום והשותפות הוא על השכר וההפסד דעתם מתחלה הוא שאם יפסידו ישלמו מביתם אעפ"י שאין המלכות מכרת אלא אחד מהם. ושמור עיקר זה לפי שנעלם מזולתינו: