תשובות הגאונים · חלק פ״ג סימן ב׳

תשובה כנראה לי לפי עניות דעתי שאין לוי זה חייב כלום בעדות אותם עדים שהכירוהו מחמת קולו דבעינן עדות ברורה אלא בראייה והכרה כדכתיב והוא עד או ראה או ידע וגו' וקול אינו לא בכלל ראיה ולא בכלל ידיעה ואע"פ ששנו חז"ל בשלשה דברים אדם משונה מחבירו בקול במראה בדעת לא נאמר דבר זה אלא בדבר איש ואשתו שרגילין בזה ותדירין זה עם זה ואין לחוש שמא אחר בא בלילה להזקק עמה הואיל ומכרת את קולו ואחזוקי איסורא לא מחזיקנן דאמר סתם קול ומראה משום ערוה ותו אמרין האיך סומא מותר באשתו האיך בני אדם מותרין בנשותיהן בלילה או בטביאת עינא דקלא אלא לגבי חיוב אפילו ממון אין אדם מתחייב בעדות שהיא בהכרת קולו כדאמרי' והוא ראה או ידע בעדות המתקיימת ראיה בלא ידיעה וידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר ראיה בלא ידיעה כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לן ידיעה בלא ראייה כגון דאמרו עדים בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז דאמר וצריך שיאמר אתם עדים וכ"ש לגבי מלקות דקי"ל מלקות בזמן הזה במקום מיתה עומדת שאין מתחייב אלא בעדות ברורה אבל מחמת קול אפשר שאחר היה וכדומה להם לעדים שהוא לוי זה כי האי דתנן אמר יהודה בן טבאי אראה בנחמה אם לא הרגתי עד זומם להוציא מלבן של צדוקים שהיו אומרים אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו הנדון א״ל שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא שכפת דם נקי שהרי אחז"ל אין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם מיד קבל עליו יהודה בן טבאי שאינו מורה הלכה אלא בפני שמעון בן שטח וכל ימיו של יהודה בן טבאי היה משתטח על קברו של אותו הרוג והיה קולו נשמע כסבורין העם לומר קולו של הרוג הוא אמר להם יהודה בן טבאי קולי הוא תדעו למחר מת ואין קולי נשמעת הרי חביריו ואנשי מקומו לא היו מכירין בין קולו לקול אחר כך אלו העדים י״ל נדמה להם קולו של לוי זה ולא היה הוא ועוד שלילה היה ומזיקים מצויין בלילה ושמא שד היה כדאמרין אמר ר׳ יהושע בן לוי אסור לאדם שיתן שלום בלילה חיישינן שמא שד הוא ושוב שנינו מעידים לאור הנר ולאור הלבנה ומישיאין על בת קול ומעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני מת והלכו ולא מצאו אדם שם והשיאו את אשתו ואמרין בגמ' ודילמא שד הוא אמר ר' יהודה אמר שמואל שראו לו דמות אדם אינהו נמי מדמי דחזו ליה בבואה אינהו נמי אית ליה בבואה דחזו ליה בבואה דבבואה ודילמא אית ליהו א"ר חנינא למדני יוחנן בני בבואה אית להו בבואה דבבואה לא אית להו הא לגבי עדות אשה דאקילו בה רבנן שמיעת קול ולאו כלום הוא עד דחזו דמות אדם ובבואה דבבואה אי איכא למיחש דילמא שד הוא אפילו ביממה כ״ש הבא בלילה הוה ובלילה מזיקים שכיחי לחיובי ללוי זה בדבר חמור דלא אפשר ואיכא למימר שד הוא כ״ש ששמעון יששמעו העדים קולו נושא ונותן עמו העיד שלא יצא עמו ביחד אלא לוי יצא לעצמו יחידי ולא שמעו ממנו מדבר שום דבור ומ״מ אין מתחיב לוי זה מחמת אותו עדות לא הלקאה ולא שום דבר ופטור הוא מכולם ושלומכם ישגא לעד.