וששאלתם ראובן ששגר ממונו למצרים והיה בידו בצאעה (לשון ערבי הוא והצ' קורים אותו כמו ד׳ וקריאתו בדאעה ופירושו סחורה) לבר ישראל ולא שלח אותם עם הגוים שלא יהא פושע נפלו עליו ליסטים והיו דינרין אל בצעה בדלוסקמא ולקחו הדלוסקמא והפשיטוהו לשחטו ואמר בלבו כל מה שלקתו אין לו הצלה מידם והזהובים של יהודי נלך עמם ונוציאם להם ועשה כן ונתנו לו ברית והוציאם להם ובא אליו והודיעו כל מה שאירע לו והודה לו שישלם לו חצי הזהובים בשביל אהבה שבינו לבינו ולא רצה בעל הזהובים בכך ואמר האי מציל עצמו בממוני לא נניח לו מהם כלום כך ראינו אם הביא עדים על כל מה שאמר ניצל ואם לא מצא עדים ישבע ויפטר וכך ישבע כי הדלוסקמא נטלוה הליסטים ואל בצאעה בה ולא שינה בה ולא נשתייר עמו מהם כלום ואם תאמר מפני שנתנם בידו והציל עצמו בהם לא נתנם בידו אלא אחר שלקחוהו ואלו היו הזהובים בידו מוצנע ולא הכירו בהם הלסטים ונתן אותם בידו כדי שינצל היה מציל עצמו בממון חבירו וחייב בתשלומין ואם נטל ממנו שותף שלו חצי הזהובים בפשרה ונתפייס הימנו כבר מחל שבועתו ואין עליו שבועה.
תשובות הגאונים · חלק מ״א סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaGeonim, Nathan Coronel, 1871
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.