וששאלתם מי שנשבע לא יאכל לחם עד שיצא מן המקום הזה עד מקום פלוני יצא כמו רביע הדרך ולא הגיע לאותו מקום ושב מותר לו לאכול או עד שישוב ויגיע לאותו מקום אם לא אמר עד מקום פלו' אלא שנצא ממדינה זו ויצא כמו אלפים אמה יצא מן השבועה או לאו כנ״ל כיון שתלה השבועה עד מקום פלוני ודאי לא נפטר בשבועתו עד שיגיע לאותו מקום ואנו למדין אותה מאידך דתנן עד הקציר עד הבציר עד המציק אינו אסור אלא עד שיגיע וכן שאמר עד שאצא למקום פלוני אסור ער שיגיע לאותו מקום אבל אם היה שם אונס או עכבו נהר ולא מצא לילך פטור כדתנן נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו הלה הוא או הלה בנו או שעכבו נהר כשרצה לילך הרי אלו נדרי אונסין ואם לא אמר עד מקום פלוני אלא עד שנצא ממדינה זו כיון שיצא מעיבורה של עיר שהוא שבעים אמה ושירים פטור דתנן הנודר מן העיר מותר ליכנם בתחומה ואסור ליכנם בעבורה ואמרי׳ בתלמוד מנ"ל דעיבורא דמתא כמתא דמי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אילימא ביריחו והא כתיב ויריחו סוגרת ומסגרת עד שיצא קרוב לאלפים אמה דכתיב ומדותם מחוץ לעיר וגו׳ ואל תהי מתיר שבועה בזמן הזה אלא כגון שיש בה התרה כגון התרת שלום בין אדם לאשתו והתרת שבועה שיש בה מחלוקת בקהל כדי שיטיל שלום ביניהם:
תשובות הגאונים · חלק ל׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Teshuvot HaGeonim, Nathan Coronel, 1871
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.