תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק ר״ע סימן ד׳

תשובה חס ושלום דאיכא בישראל מאן דשרי לאצנועי חמץ בפסח בין בעיניה בין על ידי תערובת דמשנתינו שלמה היא זה הכלל כל שהוא מין דגן הרי זה עובר בפסח ואע"ג דעירובו באזהרה ופסק רבא הלכה בהא שמעתא משתכחא אפי' חמץ בעיניה דגוים והכי עיקר הלכה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה. ושל ישראל אסור בהנאה שנאמר לא יראה לך. ורמינן עלה הא דתניא חמץ בין לפני זמנו בין לאחר זמנו עובר עליו בלאו. תוך זמנו בלאו וכרת והאי דתנא חמץ של נכרי מותר בהנאה משום דבעי למתנא ושל ישראל אסור ולאו הלכה כרב אלא משום דפסק רבא הלכתא חמץ בזמנו בן במינו בין שלא במינו אסור במשהו כרת לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר' שמעון והא מילתא דמשתכחא בחמץ דגוים דאלו חמץ דישראל אסור בהנאה וקנסא הוא הואיל ועבר עליו בבל יראה ובל ימצ' ומשתכחא דרבא דחמץ בעיניה דגוים דשרו לאחר זמנו וליכא התם קנסא וראיה לדבר נמי דהכי סיפא דשמעתא ואזד' רבא לטעמיה דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן כי הוו נפקי הני שבעה יומי דפסחא כו' ובני חילא גוים אינון ואת"ל נמי דמאי דאיתיה בתערובת דישראל נמי שרי לאחר זמנו הני מילי היכא דעבר והטמינו ועבר עליה באזהרה אבל לא לאצנועיה למשבקיה כתחילה. ועוד להני מורייס בוריס דאמרו דהדין מוריס דעביד מן קמח ומים ומלח מין שלא במינו הוא ואתלו למימר דמים מין היתר וקמח מין אסור עיסא גופה דמתחמצא בשאור ושאור גופי' לאו קמח ומים ניהו וקמח באפי נפשיה אי שהה כמה דשהה מי הוה מחמיץ עד דנפיל ביה מייא והכין הוי מין שלא במינו.