תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק קל״ו סימן ה׳

ואע"ג דהוה פת מתחילה כיון דנפקא לה מתואר (נ"א מתורת) לחם ואימחיא לה והויא לה כעין מיחא לא מיקרייא נהמא כל עיקר וכי דתנן הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים ואי מעריב ביה בשרא דקיקא או דובשא טפי נפיק מתורת לחם והוי כעין חביצא או דייסא ודייסא גופיה הוי היתר גמור למאן דאשתבע דלא אכיל לחמא והא דאמר רבי זירא דאכלי נהמא בנהמא לשון הבאי ניהו ולא כמתכונתו אבל מה דכתבתון אם אמר הנשבע שלא היתה כונתו אלא על הפת האויה בתנור ובפורני בלבד או אמר שהן (נ"א שאין) הסופגנים והדובשנים והכעכין והאסקריטין וכיוצא בהן בדעת ב"ח (ב"ח אינו בנ"א) באותה שעה והייתי סבור שאינן בכלל שבועתי וכך היתה כונתי שאיני נאסר אלא באפוי בתנור ובפורני בלבד הרי הקולר תלוי בצוארו ואינו צריך להשאל דאפי' בשבועת מרמה באומ' שנתכוונתי במה שאינו לשון בני אדם בשיחתן כזאת תנן נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות. הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי להיות נודר בו קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא מאשתי ראשונה שגרשתי כולם אין נשאלין ואם נשאלין עונשין אותן ומחמירין עליהם דברי ר"מ וחכ"א פותחין להן פתח ממקום אחר ומלמדין אותן שלא יהיו עושין כן ואמרינן עלה מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר כולן אין צריכין שאלה בד"א בתלמיד חכם אבל ע"ה שבא לשאול עונשין אותו ומחמירין עליו וכי הא מילתא דמיפרשא בשאלתכון קילא מן הכין טובא וכגון האי אם נשאל מתירין לו דלאו מרמה עבד אלא הכין הות דעתיה דהיא לשון בני אדם: