הני ספוג וכעכין אסירי על הנשבע על הפת ועוד שרי ליה למיכל דייסא ואע"ג דאקרייא נהמא דאמר ר' זעירא הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא או לא וזה הנשבע או אחר דמאי דסליק אדעתיה והות כונתיה בעידן שבועה על הפת האפוי הידוע בתנור ובפורני בלחוד סמיך על כונתו ושרי ליה למיכל מאי דליתיה אפילו (נ"א אפוי) בתנור ובפורני או לא. הכין חזי' דסופגנין וכעכין נהמא איקרון וסופגנין דתחילת עיסה וסוף עיסה לא ידעי' היכי אינון ואנן אתרמיא לן כי הא מלתא משיעור שתין שנין דאשתבענא בשעת קניטת דעת כי הא שבועה וכל סבי ורבוותא דההוא זמן שרו לנא פת הצנומה בקדרה דלא אשתייר בה פירורין ואפי' פחות מכזית ולית בה תוריתא דלחמא כל עיקר אלא דהויא לה כעין שרוף ולא שרו לנו למיכלה בתורת אכילה ולעסה אלא למשרפה מישרף כעין שתיה והכין עבידנא באסמכתא דכלהון:
תשובות הגאונים (שערי תשובה) · חלק קל״ו סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Leipzig, 1858
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (שערי תשובה), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.