ולה איצא ז"ל. שנו לנו רבותינו ז"ל בחוקי הצואות כיון שנתערב לשון מתנה עם לשון ירושה באחת משלשה דרכים דנין את הכל כמשפט המתנה. ומה הן שלשה דרכים. דרך ראשונה כי תנתן שתי שדות אחת בירושה ואחת במתנה לאדם אחד כיון שאדם אחד הרי מערב אותו. ודרך שנית כי תנתן שדה אחת חציה לראובן בירושה וחציה לשמעון מתנה אף בזאת כיון ששדה אחת היא הרי היא מעורבת ביניהם. ודרך שלישית כי ינתנו שתי שדות לשני בני אדם אחת לראובן בירושה ואחת לשמעון במתנה אף על פי שהשדות חלוקות והאנשים חלוקין דיבור החולה מערב ביניהם. כי כן אמרו במשנה כרב בין באמצע בין בתחלה בין בסוף לשום מתנה דבריו קיאמין. וסיימו בתלמוד אמ' רב המנונא לא שנו אלא באדם אחד ושדה אחת אבל שתי שדות ושני בני אדם לא ורב ששת אמ' אפילו שתי שדות ושני בני אדם ובא רב אשי שהוא אחרון וסייע את רב ששת כאשר אמרנו. אמ' רב אשי תא שמע נכסי לך ואחריך לפלוני ואחריך יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי והא דאיכא שתי שדות ושני בני אדם דאמי וקתני דקאני. ועמדו דברי רב אשי אבל תירצנום בשניתערב בדיבור החולה:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תקמ״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.