ושא' בענין מתנה [שכותב] על עצמו בכתובת אשתו שיש מי שאומר צריכין ה[עדים] שיר[או] הממון שהוא כותב דאין אדם מק' לח' [מ]ה שאינו מצוי בידו. ויש מי שדן ואמ' ת[נאי בית דין] שאני. כך דעתנו נוטה שאין אדם מקנה לח' [דב' של' ב' ל'] לא שנא מתנה בכתובה ולא שנא מתנה דעלמא. דהא לענין כתובה קאמרינן אמ' ליה רב פפא לאביי בין למאן דאמ' יסבון תנן ובין למאן דאמ' ירתון תנן והא אין אדם מק' לחב' דב' שלא בא לעו' ואפילו לר' מאיר דאמ' אד' מק' לחב' דב' של' ב' לע' הני מילי למי שישנו בעולם אבל מי שאינו בעולם לא אלא תנאי בית דין שאני הכא נמי תנאי בית דין שאני. מיכלל דאי לאו תנאי בית דין לא הוה קאני. וכיון שלא התנו בית דין שיתן אדם בכתובת אשתו דבר שלא בא לעולם הויא לה מתנה שבכתובה כמתנות בעלמא דלא קניא אלא דבר שברשותו:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תקכ״ב סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.