והשולח מעות על ידי חברו לאחר והמעות האלה היו עליו חוב ואחר כך רצה המשלח להחזירן לעצמו מיד השליח אין לו רשות לזה. ואם החזירן השליח חייב לשלם לבעליהן. ואם נאבדו בדרך באונס חייב הבעל חוב לשלם כי שלחן שלא ברשות הבעלים. ואם היו המעות אצלו פקדון יוכל להחזירן אחרי הגיען ליד השליח. לאמרם אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר. אלא אם כן שנודע שמי שהיה הפקדון אצלו כפר מעות לאיש אחר שאז עושין ענינו גם כן כענין חוב שתהא גבית השליח והוצאתו מיד הנפקד זכות לחברו [המפקיד]. וכבר אמרו זכין לאדם שלא בפניו:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תק״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.