שנים שש להם דין ודברים ונפלה ביניהם הכחשה וכפירה. ואמר האחד מהם לחברו זה הדבר שאתה מכחישו הוא כתוב בשטר שכתבנו בינינו הוציאנו ויתברר מה שמגיע לי ממך. והשני אמר לא נוציאו. אם חייב הוא להוציאו או לא. ומי שכופר ואומר אינו [השטר] אצלי אם יוכל [חברו] להחרים על כל מי שהשטר נמצא אצלו ואינו מוציאו או לא. - התשובה. אם הוא מודה שהשטר אצלו ואינו רוצה להוציאו חייב הוא להוציאו. כי זה דומה למי שאומר לחברו מגיע לך ממני ממון ואיני רוצה לשלם לך שכופין אותו לשלם. וכן זה שמודה שהשטר אצלו ואינו רוצה להוציאו כופין אותו שיוציאנו. וכן כשכופר שהוא אצלו ישבע שלא נמצא אצלו כמו שנשבע על הממון כשכופר בו. ואע"פ שאמרו רבותינו אין נשבעין על השטרות זהו בשבועת התורה אבל בשבועה דרבנן שהיא שבועת היסת נשבעין. ואם אין הדבר ברור שהשטר נמצא אצלו רק שחושבין כך על דרך החשד שלא בברור יש [להתובע] להחרים סתם על מי שנמצא בידו זה השטר ולא יוציאנו. ואין מי שיוכל לעכב עליו מליתן זה החרם:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תצ״ו סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.