יבאר לנו רבינו שמרו צורו כל מה שבא באלו הפרקים [המתחילים] במלת הכותב בשכיב מרע אם הוא וכו'. - התשובה. צואת שכיב מרע אינה צריכה למעכשו לאמרם דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דאמו. ואין בה הפרש בין לשון מתנה ולשון ירושה אלא במה שזכרה המשנה באמרה כתב בין באמצע בין בתחלה בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום. אמנם בזולת זה כבר אמרו שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק על הדרך שבארנוהו בהלכות שלנו:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק תנ״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.