תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק שפ״ו סימן ב׳

הכין חזינא דאו אשכחנא אנפא למידע מינה שיעורין הללו כתיקנן לא היינו כותבין שאינו ידוע אצלינו. ואף מאי דאמ' מר רב סעדיה גאון נוחו עדן שהוא משוער מן מתקאל דינאר אלערב לא פרש מאין לו. ועוד דינר אלערב שיעורו משונה בכמה מקומות. השיעור שבמצרים פחות מן השיעור שבבבל והשיעור שבפרס זולתי זה וזולתי זה. ואין אנו יודעין על איזה מהן סומך מר רב סעדיה ואם סומך על אחד מהן מאין לו. והקושיא אשר הקשיתה בין שלשה הטעמים ישנם על דברי מר רב סעדיה לבדו. ואנו אב בית דין שאמרנו פרוטה רבע חבה אילו על דרהם אלערב היינו סמוכים גם שיעורו משונה בכמה מקומות על איזה מהן יסמך. אלא שלא אמרנו מן דרהם אלערב כמו שאמר מר רב סעדיה דינאר אלערב. ושאמרנו רבע חבה לא שיעור קצוב מדבר ידוע אלא קצבה מדבר שאינו ידוע לנו כאדם שאומר חלק אחד מקצ"ב חלקים. כאשר רגילין קדמונינו לומר בענין אונאה דנקא דדמים ודנקא דזבינתא קוראין את השתות דנקא. אם מאה כסף הן שתותן קוראין אותו דנקא דילהון. ואם כסף אחד הוא שתותו נקרא דנקא שלו. וכל כסף וכסף בין צורי וכין איטלקי ובין כסף מדינה הוה שש מעה וכל מעה שני פונדיונין. נמצא לשון פונדיון אין בו קצבה מדבר ידוע. כמו שאומר חלק אחד משנים עשר חלקים. והרי רב בר לוי בספר לאותות ולמועדים שעשה בחשבון מזלות שהזכיר את החלק מי"ב חלק שקוראין לו אצטגנינין אלאתני עשריה קראו פנדיון. אף כן אמרנו אנחנו אב בית דין רבע חבה כמי שאומר פרוטה שהיא רבע מסימס ואין ידוע מאיזה מסימס הוא אף אנחנו לא אמרנו מאי זה משקל הוא. לפיכך לגאון אלפיומי קשה ולנו אין קשה מה שהקשית לפי שלדבריו על פי קושיא שלך התורה כמה תורות אלא שבודאי אין הדבר הזה נודע באמונה. והרי אע"פ ששנינו במשנתינו וכמה פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי הרי אמרו שיער ר' סימאי [בדורו כמה היא פ]רוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי. ולא הוצרכנו לומר כך אלא שה[ודי]ע ר' סימאי כי אותו האיסר שהיה בדורו שלרבנו הוא האיסר שהוא בדורו ועכשו אינו ידוע. וכה אמר מר רב יהודה גאון אבי אבינו נוחם עדן ומר רב מישוי אלוף אבי אמנו נ"ע שמר רב אלעזר אלוף שבא מן אליסאנו ז"ל הגיד כי איסר האיטלקי ידוע באפרנגה ובארץ אדום וספר להם כי מר רב נחשון גאון מחסיה נ"ע תבע ממנו לכתוב להביא משם ארבע איסרות מן האיטלקי ואף הוא כתב אל אספמיא להתעשות ולשלוח אליו. להודיעך כי אף הראשונים כך היה להם שאין מכירין שיעורו באמונה. ומכל פנים למשקל המטבע שלכסף הוא קרוב ממשקל דינר שלזהב שהרי כסף קידושין מכסף מדינה הוא משוער ולא מכסף צורי. שכך אמרו אמ' רב אסי כל כסף קצוב האמור בתורה סתם אינו אלא כסף צורי ושלדבריהן כסף מדינה. והרי ידענו כי הסלע שהוא חצי השקל הוא חצי כסף מן המטבע שלפרסיים. שהרי התלמוד בימי פרסיים בבבל היה והם קראו את הסלע איסתירא דהיא פלגיה דזוזא ובלא ספק כי היה לפרסיים שינוי באותה שעה בין מטבע שלכסף למטבע שלזהב. והרי הכספים אלתמניה הבאים לפנינו עד עכשיו מארץ ימן כל זוז מהן יש בו אחד משמנה בכספים הללו שבבבל. והרי גם אתם אמרתם שמר רב סעדיה הקל בדבר ומי שמשער ממשקל שלכסף מ[ח]מיר הוא. וכן שנינו ואלו דברים מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל ואחד מהן שבית שמאי אומ' בכסף ובשוה כסף ובית הלל אומ' בפרוטה ובשוה פרוטה. וכיון שמר רב סעדיה מיקל על דבריו אינה מקודשת עד שיתן לה שוה פרוטה כסף שהוא אחד מקצ"ב ממשקל מטבע שלזהב והיא יתירה על משקל פרוטה שמן מטבע שלכסף ואין לו ראיה אין סומכין על דבריו ומקילין אלא מחמירין ואף בפרוטה מן מטבע שלכסף מצריכין גט. וזו היא שהוקשה לך בעסק קידושי אשה הרי היא פשוטה כי איסור היא וקימא לן ספק איסורא לחומרא. ושלתורה הוא וקימא לן בשלתורה הלך אחר המחמיר. והדין כללא הוא דנקטינן בעסק חמש פרוטות אילין. אבל ודאי על מר רב סעדיה קשיא וליכא אחד דאמ' כמימריה: