וששאלת איתתא דהימנה בעלה על כל דמתיחד עליה דשא דביתיה ופיצה אותה משבועה ומחרם על כל ניכסי דאית ליה והימנה עליה ועל ירתיה כדאמרה דכל ניכסי דביתי יהבינון לי בעלי מתנה מהימנא. או כיון דידוע דאית ליה ניכסי בביתיה ואית שהדי דשבק גבה מאני ודהבא לא מהימנא ואמרינן לה לא הימניך אלא דלא יימרון ליך אטמרת ניכסי או אית גבך טפי מהאי דאו במתנה יהבינון ליך הוה כאתיב דיהבת ליך במתנה כל מאי דמיתיתרא עליה דשא דביתיך. או דילמא כיון דכתב לה מהימנת בדיבוריך כתרין שהדי על כל ניכסי דילי מהימנא ושקלא להון לכולהון. ילף מרנא. הכין חזינא דכיון דנאמנות דהימנה בעלה מחייבין בה יורשין ולית להון לשנויה ולית להון לאפוקי מידה מדעם דאמרה יהביה לי במתנה. דתנן אמר לו נאמן עלי אבה נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר' מאיר אומ' יכול לחזור בו וחכמ' אומ' אין יכול לחזור בו. ודאי להנפוקי מן ידיהון דיורשים מידעם דלא מיתחד עליה בבא דביתיה לית לה. ודאמרת דידיע דאית ליה נכסי בביתיה או מיגליא עלה מילתא דשיקרא ודאי מיתרעא נאמנות דהימנה אבל מילי דעלמא לא מרעי לה לנאמנות דילה בכל מאי דמיתחיד עליה דשא דההוא ביתא או הות מילתא דמסתמא ואית מפשאטה למימר תרין טעמי יד בעל השטר על התחתונה. אבל מילי דטעמיהון חד הוא ליכא אורחא להוציאו מידי פשוטו:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק רכ״ד סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.