והמגרש את אשתו וטוען עליה כי נשארו לו אצלה חפצים יהיו מה שיהיו. בין אם היו הגירושין מחמתו או מחמתה. והיא טוענת שגבתה אותם למזונותיה שהיה חייב לתת לה בימים אשר הרחיק מאתה. התשובה. צריך לראות איפוא לקחה להוצאותיה לזמן הנזכר ואם לקחה בהלואה הוא חייב לשלם לבעל חוב והיא תחזיר לו בגדיו או שאר החפצים שלקחה. ואם היו ממעשי ידיה הלא הם לבעלה ואין עליו לשלם כלום. ואם מכרה מנדוניתו צריך לשום ולברר כמה הוא ולראות כמה הוציאה ואם הסכומים קרובים זה לזה מנכין אותן. ואם טען ואמר אני הנחתי לה להוצאותיה ולא היתה צריכה למכור כלום חייבת היא לישבע שלא מכרה אלא כשיעור שהיה חייב לה למזונות ושהוא לא הניח לה כלום להוצאותיה וישומו מה שנמצא אצלה וינתן לה מזה המגיע לה מפני שהוא המוציא מידה. ואם היא מודה במקצת ולא תטעון [שלקחה] להוצאות. הרי היא מודה במקצת הטענה ותחזיר לו מה שתודה בו ותשבע לו על השאר:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק ק״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.