[ושאלת] עיקר דין האדרכתא והטירפא והשומא. האדרכתא היא כתב הרדפה. והיינו אדם שחייב ולא ירצה לשלם קורעין את השטר חוב שעליו וכותבין לשכנגדו כתב שפלוני חייב לפלוני כך וכך ממון ולא רצה לפרוע בעצמו. ועתה הרשינו לו לשלוח ידו בכל מה שימצא דברים הנמכרים ממנו [מהלוה] אחרי זמן פלוני למען יגבה את חובו מהם. ואם ימצא אצלו [אצל הלוה] דבר הנמצא עוד ברשותו או דבר שמכר או נתן במתנה אחר זמן [השטרות] שעליו קורעין אותה האדרכתא וכותבין לו טירפא. פלוני יש לו לגבות חובו שהוא סך כך וכך מן השדה שקנה פלוני לפי השומא שיראו השמאין. וכשיבואו השמאין וישומו לו בחובו יקרעו את הטירפא ויכתבו לו כתב שומא להיות בידו. ובזה אמרו כל אדרכתא דלא כתיב בה קרענוהי לשטרא לאו אדרכתא היא. וכל טירפא דלא כתיב בה קרענוה לאדרכתא לאו טירפא היא. וכל שומא דלא כתיב בה קרענוה לטירפא לאו שומא היא:
תשובות הגאונים (הרכבי) · חלק ק״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Berlin, 1887
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הגאונים (הרכבי), מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.