תשובה מאהבה חלק א · חלק צ״ב סימן ב׳

אהובי תלמידי מיום היותך בבי מדרשי כמה לך נפשי ועתה בהגיע מכתבך הנעים קריתי ושנותי ושלשתי במעוצות ודעת שפתיך ברור מלולך וקב"ה חדי בפלפולך ויישר כחך וחילך וירום קרנך ומזלך אוכי"ר כבר מלתי אמורה שכתבתי לך מש"ק העבר שאני טרוד בימים האל לבשר צדק בסוד ישרים ועדה כידוע לך מנהגי מדי שנה בשנה וכתבתי לך עיניך תחזינה מישרים מ"ש מורי הגאון נ"ע בספר נודע ביהודה חלק אה"ע סימן ט' שפתח פתח להסיר הפחד ממי שלבו נוקפו והעתיק שמה דברי הרמב"ם בתשובה אשר ראה בכסף משנה פ' כ"א מהל' א"ב הל' ל"א ואני הגבר ראה ראיתי בתשובה עצמה ומצאתי יותר באר היטיב והוא יתד במקום נאמן וז"ל בתשובה הנקראת פאר הדור (בסימן קמ"ו) תמהני תמיהה גדולה על תלמידי חכמים יקרים עסוקי' בתורה תמיד יקשה עליהם דברים פשוטים כאלה ואין חולקין בין הדבר האסור מן התורה לדבר האסור מדבריה' ומה שלא אמרו אסור כ"א מניעה ותמה אני בשאלה כזאת אשר רצו לדמות ספק נפשות הבאה בידים שדוחה מילה לספק נפשות אשר הוא תלוי במזל ומקרה ומאורעות בלתי צודקות והכנעות הזמנים ושינוי הוסת ותולשת המוזגים ואין דמיון בין זה לזה אמנם התשובה על זה הוא כאשר תדעו שזאת המוחזקת לקטלנית מנעו אותה לבלתו תנשא לשום אדם ולא מפני שיש איסור בזה כלל ואין חילוק בין האיש אשר ישא מוחזקת או יאכל מכישא דאסיר גנאה וזה דמיוני והלכה למעשה אצלנו וכל ערי האנדל"ס תמיד שימות בעלה הראשון והשני ואינו נמנעת מלישא מכ"ש אם היתה בימי נעוריה שיש לחוש לכמה מקרים רעים אשר אין בהם חפץ ותפקיר עצמה ומצינו חכמי התלמוד התירו לעבור על איסור עשה ושחררו אמתא (גיטין ל"ח א') כדי להרחיק אדם מן העבירה ושלא ליתן מכשול לפריצים ואיך נניח בנות ישראל לצאת לתרבות רעה נתפשט המנהג אצלנו שלא הי' מקדשין למוחזקת עד שישאלו את פיה אם הוא רוצה ואם הוא כרצונה ושמא מצאה אדם אחר שרוצה לקדשה ואם הוא בטוב לבה אז מקבלת קדושין בפני שנים דעלמא ואחר זאת תבא לב"ד ויכתבו לה כתובה ותכנס לחופה ומברכין לה שבע ברכות כך הי' עושין בב"ד של רבינו יצחק הרב זצ"ל בעל ההלכות וכן בב"ד של רבינו יוסף הלוי תלמידו וכן עשו כל הב"ד אשר באו אחריהם וכן פסקנו אנחנו ועשינו הלכה למעשה במצרים מיום שבאנו עכ"ל משמעות דבריו דוקא אם נשאת לראשון ושני וכן אביי נסיב לחומה (יבמות ס"ד ע"ב) אעפ"י שמת לה שני אנשים (ועיין בתשובות בנימן זאב סי' מ' ועיין בס' כנסת הגדולה בהגהות ב"י אה"ע סי' ט') אבל באשה שנשאת לשלשה אנשים ומתו כשאלתך גם הרמב"ם מודה דאפי' בנשואין בעינן תלת זימנא דלעולם הלכה כרשב"ג כמ"ש הב"ש סי' ט' ס"ק ד' חוץ ממילה סכנה הבאה בידים ועיין באה"ע סי' ב' סעיף ז' לא ישא אדם כו' משפחת נכפין והוא שהוחזק ג"פ ועיין שם בח"מ מ"ש ס"ק יו"ד בשם נמוקי יוסף ועיי"ש סי' קנ"ב סעיף י"ב הפילה ג"פ הוחזקה לנפילים ועוי"ש מ"ש הב"ש ס"ק כ"ז (וראיתי בס' ברכי יוסף א"ח סי' ל"ט ובאה"ע סי' ט' שהחליט הכלל דאין הלכה כרבי נגד רשב"ג אביו אם לא במקום דסתם כרבי וכן מצאתי כלל זה בנ"ב בתק"ע סי' מ"ו דף מ"ח ע"ב והשיג על שב יעקב סי' י"א וכתב עליו שזה שגיאה אם אמרו הל' כרבי מחברו אבל לא אמרו הלכה כר' נגד אביו ורבו ואני בעניי כתבתי בגליון נ"ב זה עשרים שנים במחכ"ת הקדושה נעלם ממנו דברי הרא"ש פ"ג דמ"ק סי' ל"ב דהלכה כר' אפילו נגד אביו ורבו רשב"ג וכ"ד רש"י והרשב"ם עיי"ש והנה אשתקד אנה ה' לידי ס' חדש הנקרא תורת חסד והאריך בכלל זה ואין כאן מקומו) אמנם אחרי שכתבתי שבעל א' מת זקן ושבע ימים ואחד אשר נשא אשה נגד עצת הרופאי' שדנו דינו אם ישא אשה ימות אין ברור כ"כ שהאשה הנעצבה הלזו מוחזקת לקטלנית (ועיין ב"ש סי' ט' סק"ו) וה"ז דומה למה דאז"ל (תענית כ' ע"ב) מפולת שאמרו בריאות ולא רעועות כו' ועיין ב"י א"ח סי' תקע"ו בשם הירושלמי בתים שאמרו בריאים ולא מתרועעים ודכוות' בחורים אבל לא זקנים והה"נ הכא ואנשים בריאים ולא חולים (ועיין מהרי"ו סי' קפ"ג ועיין סב"י).