תשובה מאהבה חלק א · חלק צ׳ סימן י״א

ראיתי בספר ברכי יוסף א"ח סימן קי"ב אות ג' כתב בשם מהר"ש ויטאל שאביו מהרח"ו לא הי' אומר פיוטים אך כשהי' עובר לפני התיבה הי' אומרם וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ סימן רנ"ה ושכ"ט שמהר"מ דוטענבערג לא הי' אומר פסוק ה' ימלוך וגו' ולא הי' חותם ביראו עינינו אבל כשהי' יורד לפני התיבה הי' אומרין ועיין בשו"ת הלכות קטנות חלקי ב' סימן נ"ה על מה שנוהגין לחתום על מחייתה אעפ"י שלא מצא סמך אין לשנות ממנהגם ועוד אין לך מנהג דמחזי כחוכא יותר ממה שנהגו יש מקומות בתשעה באב להטות ראש איש וגבו למעלה ולכסותו ולהניח ס"ת עליו ולקרות ג' גברי דיש לחוש שמא יפיח ופקפקו כמה גדולים ורצו לבטל מנהג הזה והחסיד בעל דב"ש קיים המנהג את זה הראני כבוד ידידי הרב החכם השלם מוה' נפתלי הירש פאללין נ"י ומצאתי גם הגאון מוה' ישראל לינגו כתב שאין בדברי המפקפקי' ממש והסכים עמו מוה' מיכאל יחיא שיש שרש לזה המנהג וכ"כ בעל ברכי יוסף בא"ח סימן תקנ"ט אות ד' עיין עליו והנה מהר"מ פאדווא נדחק ליישב המנהג בני קאנדיא שנוהגים לקרוב ביום כפורים ג' פסוקים בלבד בלשון הקודש והשאר בלשון לע"ז שנראה בהדי' לנגד הגמרא ויען הי' מנהג קדום בזמן היות שם גאונים לזה טרח וישוב מנהגם עיין שם ועיין מג"א ר"ס רפ"ד ובמהר"י לבית לוי כלל בי"ת סימן יו"ד בדבר חליצה בבית היבמה ועיין במהרי"ל סוף הלכות תפלת י"כ שצדק עליו את הדין שמתה בתו בי"כ על שאמר סליחה אחת שלא היו נוהגים לאומרה בקהל ואח"ז מצאתי שיפה דבר בזה כבוד ידידי הרב הגאון המפוסם מוהרז"ך בספרו בגדי כהונה בחלק א"ח סימן יו"ד דרב הי' רבן של כל בני גולה ואמרו בתענית דף כ"ח דאיקלע לבבל וחזינהו דקא קרו הלל בריש ירחא סבר לאפסוקוני' כיון דחזא דקא מדלגי' דלוגי אמר ש"מ מנהג אבותיהם בידיהם ובאתרא דרב לא הוו קרו אפילו בדלוג מדסבר לאפסוקוני' וא"כ ס"ל דאין לקרות ושם הוי איסור לדעת רב דהא ודאי הוו מברכין לדעת ר"ת ולדעתי' דרב הוי ברכה שא"צ ועובר משו' לא תשא ואעפי"כ כיון שראה מנהג אבותיהם בידיהם לא רצה לבטל כו' (ומבלעדי זאת אם יהי' כח ורשות לבני העיר לבטל מנהג שנהגו אבותיהם בכל מדינה במקום זה יבטלו מנהג זה ובעיר אחרת יבטלו מנהג אחר ועי"ז יבוטלו ח"ו מנהגי ישראל אשר מנהג ישראל תורה עיי"ש) ומי זוטרא מה דאז"ל בירושלמי אעפ"י ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו מנהג אבותיכם כאשר העתיק המג"א ר"ס ס"ח.