תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״ז סימן ו׳

ועדיפא מיני' נלע"ד מסברא דנפשי' דאפילו לפי תקנות שו"מ וטוליטולא אחרי מות הבת משיגיע ממון בחזרה לאב או ליד יורשי אשה מחויבי' לעשר אותן מחדש כי הוא להן ריוח חדש וכמו שאר ירושה דפשיטא דמעשרין כל כירושה שתבא ליד אדם ומ"ש הך ירושה משאר ירושה ואע"ג דס"ד דבשעת סילק הנדן שאינו מתייאש מהן בתוך הזמן פן יחזרו הנדוני' ז"א דהא ע"כ מתייאש דהא אין אדם יושב ומצפה מתי תמות בתו ויבואו הנכסים לידו רחמנא ליצלן מהאי דעתא באדם כזה לא דברו כלל דאין בו משום ותם לריק וגו' ואין מקום לתקנה זו מעיקרא בגברא דכוותי' ע"כ אדרבה כל תפלתו של אדם שלא יחזרו הנכסים לידו וקצת זכר לדבר כעין סברא זו זכרו רז"ל (שבת מ"ו ב') דרמו התם ר"ש אדר"ש בדין מוקצה ומשני הכי השתא התם אדם יושב ומצפה אימת תכבה נרו הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום כו' ואעפ"י שאין ראי' לדבר זכר לדבר מיהא איכא דעל כל דבר שאין אדם יושב ומצפה עליו ולא ניחא לי' בו כ"כ מקצה דעתו ממנו ה"נ כיון דאין זה יושב ומצפה מתי תמות בתו ותבא הירושה לידו ואם כן ה"ל יאוש ומכיון שתחזיר אח"כ הירושה לידו אחרי מות בתו וה"ל דבר חדש גבי' וצריך לעשר מחדש ואם כן עכ"פ אין כח בידו לעכב לחלק המעשר ומיד שתבא לידו הנדוני' חל על החתן המצוה ואין כח בידו לעכב ולהחמיץ המצוה דמצוה הבאה לידו אל יחמיצנה.