תשובה מאהבה חלק א · חלק פ״א סימן ב׳

וגם יש לגבב לזה דעת רש"י אף שהיא סברה דחוי' לגמרי ולא נזכרה בשאר הפוסקים מ"מ במקום שאנו מקילי' בלא"ה לחיזוק בעלמא נדבר גם מסברת רש"י דסובר (במס' פסחים פ"א א') בד"ה א"נ ברואה כו' דספירת לילה עולה ולמ"ד מקצת היום ככולו לא בענין עלות השחר עיי"ש ברש"י ואם כן הרי בשביעי אנו אומרים מקצת היום ככולו ומה שאינה טובלת בשביעי הוא רק משום ראתה אח"כ וכי היכי דלדידין אם עברה וטבלה ביום ז' עלתא לה טבילה כמבואר בסימן קצ"ז סעיף ה' ה"נ לרש"י אם עברה וטבלה בליל שביעי עלתה לה טבילה כיון דלדעתו ספירת לילה שמה ספירה א"כ הלילה לרש"י הוא כיום לשאר פוסקי' ואף ששמשה בו בלילה וא"א בלא ש"ז הסותר גם זה לא מפסיד מידי לרש"י דכי היכי דלדידן אם שמשה ביום ז' אינה סותרת וכמו שפסק רא"ש והובא בש"ך סי' קצ"ו ס"ק כ"ד ה"נ לרש"י הלילה וא"כ לרש"י יש כאן היתר ואף שדעת רש"י נדחית בשתי ידים וגם משנה מפורשת (נדה ע"א ב') שלא כדברי רש"י וכמ"ש התוס' שם בד"ה הרואה מ"מ שמותר בלא"ה אני עושה דעת רש"י לסניף לחזק ההיתר וכ"ז להתלמד אבל לדינא ממ"נ אם האשה מכחשת פשיטא שהיא נאמנת וספרה לה כתיב ואין ע"א נאמן באיסורי היכי שהבע"ד מכחישו ואם היא בעצמה מסתפקת יש לה לחוש לדברי חברתה דהיכי דהבע"ד שותק שתיקה כהודאה אם לא שתשיב איני מאמינך אז שייך לדון מטעם ס"ס כנ"ל ולרוב טרדה קצרתי דברי הד"ש וחפץ בטובתו. הק' יחזקאל סג"ל לנדא.