תשובה מאהבה חלק א · חלק ס״ב סימן ג׳

וע"ד שאלתך בכלה שפרשה נדה קודם החופה וזמן טבילה אחר כלות ימי המשתה והמנהג לעשות סעודה בליל הטבילה אם מותר לברך גם בההיא סעודה שבע ברכות עכ"ל אהובי לא מביעיא לדעת הפוסקים דחופת נדה קונה ודאי אין מברכי' עוד אלא אפי' לדעת הרמב"ם פ' יו"ד מה"ל אישות שאין חופת נדה קונה ולא תנשא עד שתטהר ואין מברכין לה ברכות חתנים עד שתטהר אפ"ה כתב שם הל' אם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך וגדולה מזו מבואר בבית יוסף אה"ע סי' ס"ב אפי' אם החתן והכלה הלכו למקום אחר ולא ברכו ז' ברכות והתמהמהו בדרך יותר משבעה ימים שוב אין מברכין ואף שהט"ז חולק ע"ז כמבואר בב"ש שם ס"ק י"ד היינו משום דס"ל אחרי שלא ברכו כלל אמרינן שקבעו אותו מקום שנסעו לשם מקום חופה ומתחילין אז שבעה ימי המשתה ומצאתי דאתי לידי שו"ת פ"מ חלק שני וראיתי שם סי' קכ"ד שגם הוא פסק בפשיטות שאין לברך עוד בסעודה שעושין לבעילת מצוה ובנה דיוק מלשון הרמב"ם אם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך מלשון זה משמע שאפי' אם הגיע זמן טבילתה תוך זי"ן ק"ו דלאחר שבעה דאין מברכין שום ברכה עכ"ל ולענ"ד משום הא לא אריא אלא מ"ש הרמב"ם אם עבר ונשא וברך אינו חוזר ומברך היינו בלי פנים חדשות אבל אם מרבים בסעודה בשביל פנים חדשות ודאי תוך זי"ן חוזר ומברך (וצל"ע אם ביאת מצוה תוך ז' ימי המשתה אם לא תהי' חשובה פ"ח כסעודת שבת) אבל אחר כלות זי"ן ימי המשתה אפי' עם פ"ח המברך שום ברכה היא לבטלה.