תשובה מאהבה חלק א · חלק נ״ה סימן ב׳

מכתב קדשו מיום ד' העבר קבלתי יום ו' העבר בשמחה ושברתי צמאוני מעסיס נופת שפתותיו וקראתי לשבת עונג בממתקי פלפוליו בתשובת שאלתי בעניני רבית ועתה נא אהובי אדמו"ח אל נא אהי' עליו לטורח אם עוד אנופף ידי לדון לפניו בקרקע למען יתברר ויתלבן שמעתתא הן אמת שמדברי הצ"צ נראה ראי' גמורה להתיר כמ"ש אדמו"ח נ"י אמנם לדידי גם הט"ז החולק על הצ"צ במכירה ה"ט משום דכל מכירה שאינו יוכל הלוקח להקדיש החפץ לאו מכירה א"כ ה"ל למפרע רק הלואה ושפיר יש לאסור משא"כ בנ"ד שהוא מתנה גמורה מתחלה ועד סוף כ"ע ל"פ דיש להתיר וממילא נראה דאין כאן איסור כלל אפי' הערמת רבית ולא כל החששות שכתב אדמו"ח בסוף פלפולו, ולא להמציא דבר חדש אתינן לבקש חדשות להתיר מה שאסרה התורה הלא ק"ו אדם דן מעצמו ובלא"ה הי' נראה דאין בנ"ד כל החומרת שכתב הרב בעל תה"ד מאן לימא לן לחפש צדדי' ותנאי' כדי להתיר מה שאסרה התורה דכ"ז רק בהלואה גמורה דאסרה התורה לקחת רבית בכמה אזהרות אפשר לומר כדבריו דאין לנו לחפש המצאות והתירי' ליקח הרבית משא"כ בנ"ד שאין כאן הלואה כלל ומתחלה בתורה מתנה בא לידו וכי שייך בזה אחר כוונת הלב הן הן הדברים אם לא עשה מעשה של איסור כלל וכי אסור לו לאדם להשתכר דרך מקח וממכר משום שכוונתו להרבות הונו כן הדבר בנ"ד אמת שכוונתו להרבות ולהוסיף מ"מ מאחר שהוא בהיתר גמור ורק על מחשבת ע"א הקב"ה מענש על המחשבה ומכ"ש היכא דאין כאן אפי' מחשבת עבירה רק מחשבה טהרה להשתכר באופן המותר ודי לנו מה שאסרה התורה ולא להפריז על המדה.